איך נלחמנו בחצבת בעזרת מטוסי קרב

מה הקשר בין מטוסי קרב בריטיים לחצבת ואבעבועות רוח?
ענר אוטולנגי, דוקטורנט לביולוגיה, מסביר על הטיית השורדים ואיך היא יוצרת את המיתוס של מחלות ילדות קלות

במלחמת העולם השנייה, אם רצית להפציץ את האויב, הטקטיקה הייתה מאוד פשוטה: קח כמה שיותר מטוסי קרב** ענקיים, חמש אותם בכמות מסיבית של פצצות גדולות ושלח אותם אל המטרה, בתקווה שכמה שיותר מהם יגיעו אליה עם המטען הקטלני שהם נושאים. אבל מה – מטוסי הקרב באותה תקופה היו מגודלים ואיטיים. להק קטן של מטוסי קרב של האויב והגנת קרקע-אוויר טובה היו יכולים להפיל מטוסים רבים וכך להפוך מתקפה מאסיבית לטפטוף קל. לכן הבריטים עשו מאמצים עילאיים כדי לנסות ולמגן את המטוסים שלהם. חוקרים בריטיים בחנו את המטוסים שהצליחו לחזור מהמתקפות, מיפו את האזורים בהם אותם מטוסים נפגעו הכי הרבה מאש האויב, והציעו לחזק את האזורים האלו בשכבות מיגון נוספות. נשמע הגיוני, לא? לא.

לתמונה נכנס הסטטיסטיקאי אייברהם וולד (Wald). וולד הסב את תשומת לבם של החוקרים במרכז לכך שכל העבודה שלהם מבוססת רק על מטוסים ששרדו. ומה עם כל המטוסים שלא שרדו? למעשה, כשחושבים על זה המטוסים ששרדו – שרדו משום שהם נפגעו באזורים שאינם קריטיים. אם כבר, מיגון המטוסים צריך להיות תמונת נגטיב של מפת הפגיעות על המטוסים ששרדו.

לטעות שעשו החוקרים האלו יש שם. זה נקרא הטיית השורדים (Survivorship bias).

הטיה זו היא מצב בו אנו נוטים לייחס חשיבות רבה למי ששרד תהליך מסוים ומתעלמים לחלוטין ממי שלא. בדרך כלל משום שמי שלא שרד הוא "אילם". הוא אינו יכול להעיד על עצמו, ולעיתים לא ברור בכלל שהוא היה קיים, משום שהוא לא נמצא בקבוצת המחקר שמול העיניים שלנו.
נזכרתי בזה אחרי שראיתי השבוע צילום מסך מתוך דיון מוזר של מתנגדי חיסונים. פותחת הפוסט שאלה "האם יש פה מישהו ששרד מחלת ילדות ויכול לספר על זה?". כל בר דעת יכול לראות מה הבעיה בבקשה הזו. הכשל ברור בצורה בוטה. התשובה לשאלה הזו יכולה, כמובן, להגיע רק ממי ששרד מחלות ילדות, כי מי שלא שרד מחלות ילדות לא יכול לספר על כך משם שהוא… ובכן… מת.
אבל עיוות של המציאות עם הטיית השורדים הוא לפעמים מעודן יותר, והוא מככב בהרבה מאוד טענות וטיעונים של מתנגדי חיסונים.

הטענה הכי בולטת בהקשר זה היא זו שנוגעת ל"מחלות ילדות קלות", וכל הטיעונים שמצטרפים אליה כמו "אני חליתי ושרדתי", או לחלופין "ההורים שלנו חלו ושרדו". המסקנה מהטיעונים שגויה בהרבה אופנים, בראש ובראשונה בהנחה שאם מחלה אינה קטלנית אז ראוי לסבול אותה, אבל עוד לפני שמגיעים בכלל למסקנה, הרי שיש לבחון את הטיעונים באופן ספקני. עכשיו, משהכרנו את הטיית השורדים, קל לראות את הכשל. העובדה שאתה או ההורים שלך שרדתם ועברתם את המחלה בצורה קלה אין בה כדי להעיד שכולם עברו את המחלה בצורה קלה. ואם נסתכל על החברה שלנו כמו שאייברהם וולד הסתכל על מטוסים, ונבחן לא רק את מי ששרד אלא גם את מי שמת או נפגע מסיבוכים, ונבדוק מתי איך ולמה, נגלה שרוב הנפגעים הם ילדים מתחת לגיל 5. זה האזור במטוס שעלינו לחזק. וכמו שמהנדסי אווירונאוטיקה בוחנים מטוסים, כך אפידמיולוגים, וירולוגים ואימונולוגים בוחנים את המחלה, כיצד היא מתפשטת וכיצד ניתן להתמגן מולה ביעילות הגבוהה ביותר. המסקנה מאוד ברורה – חיסון הניתן בגיל שנה מראה את היעילות הגבוהה ביותר בהגנה מפני המחלה. חיסון של 95% מן האוכלוסייה מוביל להגנת עדר המונעת את המחלה.

הרעיון הזה תקף לא רק עבור חצבת, אלא גם עבור עוד "מחלות ילדות קלות שכולנו עברנו בשלום" (חוץ ממי שלא). הדור שלי לא ידע חצבת מה היא, אז אולי אפשר להאשים אותו בתמימות לגבי המחלה הזו ותופעות הלוואי הקשות שלה, אבל הדור שלנו מכיר את אבעבועות הרוח – עוד מחלה שתויגה כ"מחלת ילדות קלה". ושוב רוב האנשים שאנחנו מכירים עברו את המחלה הזו בשלום, כי כשהגענו לבגרות לא זכרנו את אחד משישים אלף הילדים שחלה במחלה הזו ומת מסיבוכים שונים שלה. לא זכרנו את הילד עם הבעיה בראייה, עיוור בעין אחת בגלל התפרצות של הווירוס בעין. ומעטים מאתנו חלו במחלה בגיל קצת יותר מאוחר וזוכרים את הסבל הנורא שכרוך בה. אבל, הנתונים לא משקרים – המחלה הזו, גם המחלה הזו, הורגת, ומטילה מומים, וגורמת לסבל… ואפשר למנוע אותה. אפשר למנוע אותה ועוד מחלות ילדות קלות רבות, שהן לא מחלות קלות בכלל – פשוט לחסן. אז לפני שאתם שולחים את המטוסים הקטנים שלכם אל השמיים, תדאגו לחזק אותם במקומות הנכונים.

** המונח התקין הוא מפציצים. לשם הפשטות הם נקראים כאן מטוסי קרב

ענר אוטולנגי

בעל תואר שני במדעי הרפואה,
דוקטורנט במחלקה לאימונולוגיה, וירולוגיה ומיקרוביולוגיה.
חוקר טיפולים ביולוגיים ואימונולוגיים לסרטן.

מקורות וקריאה נוספת:

1. אודות אייברהם וולד
2. אודות הטיית השורדים
3. אודות חצבת
4. אודות וריצלה זוסטר
5. אודות החיסון לחצבת