חסך בברזל – משמעויות ואפשרויות טיפול

ברזל (iron) הוא מינרל חיוני לתפקוד הגוף. הוא מהווה מרכיב קריטי בהמוגלובין – חלבון שנמצא בתאי דם אדומים ומשמש להעברת חמצן מהריאות לשאר תאי הגוף – ובמיוגלובין – חלבון שנמצא בשריר. הברזל חשוב לשרירים ולרקמות אחרות בגוף וחסרונו עלול להוביל לפגיעה במערכות רבות בגוף ובתהליכים רבים ובהם גדילה, התפתחות נוירולוגית ותפקוד תאים. במקרה של חשד לחוסר בברזל בגוף, ניתן לבצע בדיקת פריטין בדם. פריטין הוא חלבון הקושר ברזל לצורך אחסונו בגוף, ואם רמת החלבון נמוכה, זה עשוי להעיד על רמות נמוכות של ברזל.

במזון יש שני סוגים של ברזל, האחד כחלק ממולקולה אורגנית שנספגת היטב, המוגלובין, דומה לזו שקיימת בגופנו ונמצאת בבשר שנצרך כמזון, והשני בצורתו המינרלית שנספגת פחות טוב, וקיימת במקורות צמחיים אשר מתאימים כמקור לברזל עבור מי שלא צורכים בשר. בין מקורות אלו נמצאות קטניות (בפרט מושרות ו/או מונבטות), ירקות ירוקים (אבל לא רק), סלק, קוואקר, קינואה, אגוזים, טחינה ועוד. ספיגת הברזל ממזון נעשית דרך המעי הדק, ומשתפרת בנוכחות ויטמין C ובתנאים חומציים. לכן, כדאי למשל לצרוך עם המזונות האלו סלט ירקות (עדיף עם לימון), המכיל ויטמין C, אשר יסייע בספיגת הברזל. במצב תקין אנו צורכים במזונותינו כמות ברזל דומה לזו שאנו מאבדים – בין 1 ל-2 מ"ג ביום. עם זאת, במצבים מסוימים כגון וסת, היריון או בעייה בספיגת הברזל יתכן מחסור משמעותי בברזל בגוף. 

חסך בברזל הוא תהליך הדרגתי; בהתחלה אוזל הברזל במאגרים ואפשר לראות בבדיקת דם כי הפריטין יורד. כאשר הפריטין יורד מתחת ל-10, המחסור חמור למדי. בעקבות זאת צפוי ההמוגלובין לרדת בהדרגה ותאי הדם האדומים יצטמקו ו"יחווירו", תופעה שניתן לזהות בבדיקות דם. מצב בו יש ירידה משמעותית בכמות תאי הדם האדומים מכונה אנמיה (Anemia). מחסור בברזל גורר תסמינים רבים ובהם חולשה, עייפות, חיוורון, כאב ראש, קוצר נשימה, ירידה בכושר הגופני וירידה קוגניטיבית בשל תפקידו החשוב כנשא חמצן. כל אלה עשויים להופיע עוד לפני שמופיעה אנמיה. תופעה מעניינת הנובעת ממחסור בברזל (אם כי ישנם גורמים נוספים) היא אכילת קרח ודברים אחרים שאינם מזון. תופעה זו קרויה תסמונת פיקה (Pica).

כיום נמכרים בישראל ארבעה סוגים של תוספי ברזל יעודיים, הניתנים כאשר קיים מחסור משמעותי, או יש חשש שיווצר מחסור (בהמלצת רופאה). יש לשים לב כי מולטי-ויטמינים המכילים ברזל אינם מיועדים לטיפול במצב של חסר מאובחן. סוגי התוספים:

  1. ברזל מינרלי (פולקס, ספאטון, אקטיפרין, slow-F,  אקטיפרין – המכיל גם סרין ו/או חומצה פולית, תלוי בסוג, או פרוגרד פוליק/ פולקס / פורול המכילים גם חומצה פולית). אלה "תכשירי הקו הראשון" שיעילותם טובה ומחירם נמוך יחסית. החסרון העקרי שלהם: תופעות לוואי ובהן עצירות, כאבי בטן, בחילות והקאות. כמו כן, תיתכן בעיה בספיגת הברזל עקב תגובה של מלחי הברזל לחומרים במזון ובקיבה, ולכן מומלץ לקחת מוצרים אלה על קיבה ריקה ובמיוחד לא בסמוך לצריכה של מוצרי חלב, תה, קפה, דגנים או קטניות. בקיצור, מדובר בתוספים יעילים וזולים יחסית, אבל רבים נמנעים משימוש בהם בשל תופעות הלוואי. 
  2. ברזל+פולימר (פריפול) – ברזל הקשור לרב-סוכר הנקרא פולימלטוז. חסרונו בכך שהוא אינו נספג היטב בגוף ולכן קשה להעריך את יעילותו הפוטנציאלית, ועם זאת הוא נחשב כסוג שאינו גורם תופעות לוואי רבות.
  3. ברזל+חומצת אמינו (ברזל עדין, פריג'נטלי). מוצרים אלה נספגים יפה, אינם גוררים תופעות לוואי רבות ואפשר לצרוך אותם עם מזון. חסרונותיהם: הם יקרים ואינם מכילים ברזל רב. 
  4. ברזל ליפוזומלי – במוצרים אלה נמצא הברזל בתוך ליפוזום, מעין כדור בעל קרום (ממברנה) דו שכבתי, אשר חלקו הפנימי והחיצוני מגיבים עם מים, אך הקרום יכול להתאחות עם קרומי התאים וכך "לשפוך" את התוכן שלו לתוך התא. הברזל המומס במים נמצא בתוך הכדור, הוא מוגן מהסביבה העוינת של דרכי העיכול ומועבר ישירות לתא ללא תחרות עם חומרים אחרים. בזכות כך, מנגנון הספיגה של מוצרים אלה מאפשר לצרוך אותם סמוך לארוחה. גם כאן החיסרון הוא המחיר. 

לסיכום, חסך בברזל היא תופעה נפוצה למדי, בעיקר בנשים בגיל הפוריות, וכיום קיימים תכשירים המאפשרים טיפול יעיל עם תופעות לוואי מועטות. מומלץ להיות מודעות לנושא, ולהתייעץ עם הרופאה המטפלת. אם נמצא שיש מחסור, וניתנה המלצה לנטילת תוסף, לא חייבים להתחיל מהתוספים היקרים או ה"נחשבים". המאפיינים החשובים לבחינה הם סבילות (האם נטילת הברזל מפריעה לגוף) וספיגה (האם הוא אכן עושה את המצופה). תופעות הלוואי לא מפריעות לכולן, ובהחלט אפשר להתחיל עם סוג אחד, לנסות, ואם יש תופעות לוואי – להחליף. עם התחלת הטיפול, חשוב להקפיד על התמדה והיענות גבוהה, ולהישאר במעקב רפואי על מנת לראות שהבעיה נפתרה. אם רמות הברזל לא עולות, ניתן להחליף את התוסף או לעבור במקרה הצורך מטיפול פומי (תוסף בבליעה) לקבלת זריקות המכילות ברזל, כמובן תוך היוועצות עם הרופאה המטפלת.