שמועות על החיסון לצהבת B

הרעלת אלומיניום נצפית רק כאשר מתקיימים שני מצבים יחד: 1. חוסר תפקוד של הכליות הפוגע ביכולת הגוף לפנות את האלומיניום; 2. צריכה (במשך חודשים עד שנים) של כמויות גבוהות מאוד של אלומיניום. זהו אינו המצב בחיסונים. כמויות האלומיניום בחיסון הן נמוכות מאוד ובטוחות, גם עבור ילודים. האלומיניום מהחיסון מוזרק לשריר, ומשם מתפרק באופן איטי, כך שרמות האלומיניום בדם עולות באופן מתון. מרבית האלומיניום הזה מתפנה מן הגוף במהירות. הכמות המזערית שנשארת בגוף אינה מוסיפה תוספת משמעותית לכמות האלומיניום שנמצאת בגוף באופן טבעי או נספגת מחשיפה סביבתית ממזון ושתייה.

הנגיף שגורם לצהבת בי (HBV) הוא עמיד מאוד. בעוד הנגיף שגורם לאיידס (HIV) יכול לשרוד מחוץ לגוף רק מספר דקות, נגיף ה HBV יכול לשרוד בכמות מזערית של דם לפחות שבוע. עמידות זו של הנגיף הופכת אותו להרבה יותר מידבק. צהבת בי מועברת בכמה דרכים – מאם נשאית של צהבת בי ליילוד, מילדים חולים שמפרישים את הנגיף ברוק לילדים אחרים (בנשיכות וכו'), וכן במגע מיני לא מוגן ובשימוש במחטים מזוהמות. המטרה בחיסון התינוק בעת לידתו היא למנוע הדבקה מאוחרת בנגיף. גם אם האם איננה נשאית של הווירוס, התינוק עלול להחשף לווירוס בגן הילדים, במשפחתון ומאוחר יותר בחייו. לפני שהחלה מדיניות החיסון הגורף לכל התינוקות בלידתם, ילדים היו נדבקים בנגיף והופכים לנשאים כרוניים, מה שעלול להוביל למחלות כבד, כמו שחמת או סרטן, ומוות. נשאים רבים של הנגיף אינם מודעים להיותם נשאים, ומפגש של אנשים לא מחוסנים עם נוזלי הגוף שלהם יכול להוביל להדבקה. לכן כאשר במדינות אחדות חיסנו אנשים בקבוצות סיכון בלבד, לא היתה הפחתה בשיעורי התחלואה באוכלוסייה.

את הירידה ברמות התחלואה בצהבת בי ניתן לבחון לפחות כעשור לאחר תחילת הכנסת החיסון לשיגרת החיסונים. זאת משתי סיבות: 1. אחוז ניכר ממקרי ההדבקה מתרחשים בבגרות; 2. גם כאשר נדבקים בנגיף בילדות, לא תמיד מבחינים בתסמיני המחלה מיד, ומגלים נשאות רק בשלב מאוחר יותר בחיים. מחקרים ונתונים אפידמילוגיים מראים כי היום יש ירידה מהותית בשיעור החולים במחלה, בעיקר בקבוצות הגיל הצעירות, שקיבלו את החיסון כתינוקות בשיגרת החיסונים.

לאחר שהועלה חשש לגבי קשר בין החיסון לבין התפתחות טרשת נפוצה, נערכו מחקרים רחבי היקף ומקיפים בנושא, וכיום גוף גדול של עדויות מצביע על כך שהחיסון נגד צהבת בי לא גורם לטרשת נפוצה או מחמיר אותה. מחקרים רבים נוספים נערכו על קשר אפשרי בין החיסון לתסמונות נוספות הקשורות במערכת החיסון, כגון סוכרת, דלקות פרקים, אסטמה ועוד. כל המחקרים והעדויות עד כה מצביעים על כך כי לא קיים קשר בין החיסון למחלות כרוניות, אוטואימוניות או אלרגיות. תופעות הלוואי האמיתיות והמוכרות של החיסון הן: כאבים במקום ההזרקה ב 25% מהמחוסנים, וחום (מעל 37.5) בערך ב-5% מהמחוסנים. תופעות לוואי חמורות, כגון תגובה אלרגית, נדירות מאוד ומופיעות בשכיחות של בערך 1 ל 1.1 מיליון מחוסנים.

תינוקות שנולדים לנשים נשאיות צריכים לקבל ביום הלידה גם חיסון סביל (נוגדנים נגד הנגיף), וגם חיסון פעיל (אנטיגן של צהבת בי שגורם ליצירת נוגדנים בתינוק). כלומר, בכל מקרה יש צורך לבדוק אם הנשים נשאיות או לא, כך שאין כאן ענין של הוזלת עלויות. החיסון הסביל הוא שמונע את ההעברה של הנגיף במהלך הלידה. החיסון הפעיל גורם לילד לייצר את ההגנה בעצמו במידה ויפגוש בנגיף בעתיד. רק לאחר השלמת שלוש מנות חיסון (בטווח מינימלי של חצי שנה) הילד נחשב מחוסן, לכן עדיף להתחיל בסידרת החיסונים בהקדם האפשרי. גם תינוקות לנשים שאינן נשאיות של הנגיף נמצאים בסיכון להדבקה מילדים אחרים בעקבות נשיכות או כלי משחק משותפים. לכן חשוב לחסן את התינוק נגד צהבת בי מוקדם ככל הניתן.