שמועות על חיסון השעלת

בדיקות ראשוניות על חיסון נשים הרות הראו כי הנשים מגיבות לחיסון בעלייה ברמות הנוגדנים תוך שבועיים-שלושה. כמו כן, רמות גבוהות של נוגדנים נגד חלבוני השעלת בהחלט עוברים לתינוקות ומחזיקים מעמד מספר חודשים. מחקרים מתקדמים יותר הראו גם יעילות אפקטיבית של החיסון בהפחתת התחלואה למשך שלושה חודשים ב 90% בתינוקות שנולדו לנשים שחוסנו לפי ההמלצות (שבועות 36-27). כמו כן, עד כה נראה כי החיסון מגן לחלוטין מפני תמותה, שכן עד כה לא תועדו מקרי פטירה של תינוקות לאמהות שהספיקו להתחסן מספיק זמן לפני הלידה. עדויות אלו מספיק חזקות על מנת להמליץ בלב שלם על החיסון, אשר פשוט כמשמעו  מציל חיים.

ההמלצה לתת חיסון שעלת לנשים הרות התקבלה לאחר שנים בהן נצפתה עלייה בשיעור התחלואה והתמותה בקרב תינוקות לפני גיל החיסון מפני שעלת. בתחילה נוסו כמה אסטרטגיות במטרה להפחית את הסיכוי של יילודים להידבק במחלה. האסטרטגיה הראשונה שנמצאה יעילה היא חיסון בהיריון. ההחלטה לחסן בעת ההיריון התקבלה לאחר בחינה של מחקרים בהם בדקו את השפעת חיסון השעלת על נשים בהיריון. מאז שהתקבלה ההחלטה לחסן נשים הרות, התבצעו עשרות מחקרים על החיסון. מבדקי בטיחות רחבים נערכו על עשרות אלפי נשים שחוסנו (בחיסון שעלת-טטנוס-דיפתריה או בחיסון שעלת-טטנוס-דיפתריה-פוליו) בהשוואה למאות אלפי נשים שלא קיבלו את החיסון בהריונן והראו כי החיסונים בטוחים לחלוטין, אינם גורמים לעלייה בשכיחות לידות מוקדמות, פטירת העובר ברחם, מומים מולדים, משקל לידה נמוך וכו'. החיסון מכיל מספר מצומצם מאוד של רכיבים המופקים מחיידק השעלת (בנוסף לרכיבים מטטנוס ודיפתריה, ונגיף פוליו מומת בחלק מהחיסונים, אשר בטיחותם בנשים הרות מבוססת היטב). רכיבים אלו מוזרקים לשריר של האם ההרה, ויוצרים תגובה חיסונית מקומית, שיכולה להתבטא בכאב מקומי או בתחושה רעה למשך יום-יומיים. רכיבי החיסון מתפרקים ומתפנים מגוף האם ואינם מגיעים אל העובר או משפיעים עליו. בזכות התגובה החיסונית של האם, תאי החיסון שלה מפרישים נוגדנים נגד רכיבי החיסון, והנוגדנים האלו הם הרכיבים שמגיעים לעובר ומקנים לו הגנה למספר חודשים.  

החיסון הנוכחי נגד שעלת מורכב מארבעה חלבונים, המעוררים את התגובה החיסונית. בשנים האחרונות התגלה זן של פרטוסיס שחסר לו אחד החלבונים הנכללים בחיסון. מבין מחוסנים שחלו, חלו יותר אנשים בזן החדש הזה. זה לא אומר שהחיסון לא יעיל לחלוטין גם נגד הזן הזה. מחוסנים שיוצרים תגובה חיסונית טובה נגד שאר מרכיבי החיסון בכל זאת יהיו מוגנים. אחוזי ההגנה שמקנה החיסון בשנים הראשונות לאחר ההתחסנות גבוהים, , ובין כל המחוסנים שחלו על אף שחוסנו, לא היו מקרי תמותה. כלומר, גם הגנה חלקית מגנה בפני סיבוכי המחלה.

מחלת השעלת נגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוסיס. מחלה זו מאופיינת בשיעול ארוך עד כדי חנק, סימפומים נוירולוגים קשים הנגרמים מהרעלנים שחיידק הבורטדלה פרטוזיס מפריש, ומוות בקרב תינוקות מתחת לגיל שנה. קיים גם חיידק המכונה בורדטלה פארא-פרטוסיס, הגורם למחלה דמוית שעלת, אך קלה יותר וקצרה יותר. המחלה שנגרמת מפארא-פרטוזיס איננה קטלנית, והיא לא גורמת לסימפטומים נוירולוגים או למוות. מדובר בשני חיידקים שונים, והחיסון הקיים הוא נגד בורטדלה פרטוסיס בלבד. אין ולא היה מעולם חיסון שמונע פארא-פרטוסיס.   מקור הטענה ככל הנראה בלבול בין המחלות השונות ומחוללי המחלה השונים.

החיסון האל-תאי נגד שעלת מלווה בפחות תופעות לוואי מאשר החיסון התאי שהיה לפניו. עם זאת, החיסון אינו מקנה הגנה לכל החיים. על כן ניתנות היום מנות דחף גם בגילאי בית ספר. אף חיסון אינו מקנה הגנה של 100%. החיסון נגד שעלת יכול להגן מתחלואה במעל ל 85% מהמחוסנים. גם אם החיסון הצליח באופן חלקי, אדם מחוסן שחלה על אף החיסון יחלה באופן קל יותר מאדם שלא חוסן כלל. מבין 15% הנותרים, המחלה תהיה קלה יותר לעומת אלה שלא חוסנו כלל.

תופעות הלוואי הידועות והמתועדות של החיסון נגד שעלת כוללות כאבים במקום ההזרקה, חום והרגשה רעה הגורמת לאי-שקט או אבדן תיאבון. תופעות לוואי נדירות יותר כוללות חום גבוה מ- 40.5 ביומיים שלאחר החיסון, בכי ממושך, או תגובות היפוטוניות (חולשה או עילפון). במקרים מאוד נדירים ילדים עלולים להגיב לחיסון בפרכוסי חום. חשוב לציין כי חלק מתופעות הלוואי האלה תועדו רק עם החיסון הישן (המומת) ולא עם החיסון החדש האל-תאי (שמורכב מחלקים מהחיידק ולא מהחיידק השלם), שהוא החיסון המקובל היום. כל התופעות האלו הן זמניות ולא גורמות לנזק לטווח ארוך. בנוסף, מחקרים הראו כי לא רק שלא נמצא קשר סיבתי בין החיסון למוות בעריסה, אלא אף נצפתה ירידה במקרי מוות בעריסה בקרב תינוקות מחוסנים. כמו כן נמצא כי אין קשר בין החיסון לנזקים מוחיים או תסמונות נוירולוגיות, כמו אפילפסיה.

התסמינים הקשים והסיבוכים של מחלת השעלת נובעים מהרעלנים אותם מפריש החיידק. טיפול באנטיביוטיקה יכול לחסל את החיידק ולמנוע המשך הדבקה של אחרים, אך הוא לא עוצר את פעולת הרעלנים שהופרשו כבר. חיסול החיידקים על ידי אנטיביוטיקה לא עוזר לשיקום הנזקים, אלא רק מפחית את משך הזמן בו החולה מידבק לסביבתו. מקור הטענה חוסר היכרות עם הרעלנים שמופרשים על ידי חיידק השעלת.

שעלת היא מחלה שעלולה לגרום למות תינוקות עד גיל שנה. אחד ממאה תינוקות חולים ימות משעלת. בערך כמחצית מהתינוקות החולים יזדקקו לאשפוז ותמיכה רפואית על מנת להציל את חייהם. אחדים מהם יישארו עם נזקים נוירולוגים לכל החיים. הסיבה לתחושה היום שהמחלה מסוכנת רק עד גיל חודשיים היא שבגיל חודשיים מרבית התינוקות מקבלים את החיסון הראשון נגד שעלת. על אף שמנת החיסון הראשונה אינה מקנה הגנה אופטימלית מפני המחלה, היא מורידה באופן דרסטי את הסיכון עבור התינוקות המחוסנים.   מקור הטענה: בלבול בין גיל מתן החיסון הראשון לבין השלב בו מתקבלת הגנה מלאה מפני המחלה.