זו רק חצבת

פנתה אלי אמא שנתקלה בסיפור הזה:

היא חשה שלאור התפרצות חצבת בארץ זה רק ענין של זמן עד שהסיפורים האלו יהיו גם כאן (ואולי כבר קרו, אך ההורים לא נחשפים). הסיפור הזה עורר אצלה את כתיבת הקטע (הדמיוני) הבא, "החלטה מושכלת":

לידה.

אושר.

התינוק הזה, הפלא הקטן הזה, הוא שלכם. ורק שלכם. תעשו בשבילו הכל. הכל בשביל להגן עליו.

ועכשיו, הוא רק נולד, ובבית החולים כבר רוצים לקחת מזרק עם חומר לא מזוהה ולהזריק לו לשריר. מה זה החומר הזה? מה הוא יכול לעשות? רגע! עצרו הכל! אנחנו צריכים לחשוב על זה.

 

זה לא שהחלטתם לא לחסן. החלטתם לעשות "החלטה מושכלת". הרי ברור שכל מי שמחסן עושה זאת על אוטומט, בלי לחשוב. מקשיב לרופאים שלא יודעים כלום על חיסונים. כמה הם כבר למדו ספציפית על חיסונים? (בסך הכל כמה שנים של למידה על מחלות זיהומיות, אימונולוגיה, פיזיולוגיה, אפידמיולוגיה, פרמקולוגיה.. אבל זה לא ספציפי על חיסונים!).

 

אתם לא חלק מהעדר.

 

אז אתם עוצרים, וחושבים, ולוקחים את הזמן. ולומדים וקוראים, ונכנסים לפורומים, ובעיקר מזדעזעים מכל מני דעות וסיפורים של אנשים מהאינטרנט שלא פגשתם מעולם.

 

ומחליטים לא לחסן. בינתיים.

 

התינוק גדל יפה מאוד, מתפתח, הוא כבר בן כמה חודשים, והופ, בן שנה. איזה יופי, תינוק לא מחוסן ועדיין שורד. היה לו חום פעם או פעמיים שקצת הקפיץ את הלב, אבל עבר נורא מהר ומי זוכר עכשיו. העיקר שאין לו חומרים משמרים ומתכות כבדות במוח. הרי קראתם באתרים ובספרים שלכם שזה מה שיש בחיסונים.

 

כמובן שקראתם גם את "הצד השני" כדי להיות שלמים עם החלטתכם. אז הרופאים הממומנים האלו מדקלמים מה שחברות התרופות מכתיבות להם. הם טוענים שהסיכון מהמחלה הרבה יותר גבוה מהסיכון מהחיסון. אבל זה לא אמין. איך הם יכולים להתכחש לעובדות בשטח? אתם, שקראתם עשרות עדויות של הורים בפורומים באינטרנט, בטוחים שמישהו מסתיר משהו. וכל מה ש"אנשי המקצוע" האלו אומרים רק מעצבן אתכם עוד יותר ודוחף אתכם להישאר בצד שלכם. הלא מחוסן.

הלא מחסנים טוענים שהם מסתמכים על מדע ו"מאמרים". נותנים לינקים ומראי מקום. זה באמת נראה רציני. מושכל. בעיקר מזעזע. איך לאור כל המידע הזה אנשים עוד מחסנים??

 

טוב, עכשיו שהילד כבר בן שנה, אולי אפשר לתת כמה חיסונים. קראתם פה ושם על הורים שמחסנים סלקטיבית לטטנוס-דיפתריה וגם פוליו מומת (בטח לא שעלת! זה חיסון מזעזע!). זה נשמע הגיוני. שפוי. מעט. "דרך אמצע". אז אתם ממשיכים לשקול את זה. אולי נותנים חיסון אחד או שניים. לאט לאט… והכל בסדר. הילד כבר בן שנתיים. בריא כמו שור ומתפתח במהירות שיא. ההוכחה הניצחת שהחלטתכם היתה מוצדקת!

 

הסביבה מרימה גבה במקרה הטוב, מאשימה אתכם בהזנחה במקרה הרע. זה מעצבן. מרתיח. אבל אתם ממשיכים לקבל חיזוקים באינטרנט. וגם יוצרים חברויות עם אנשים שחושבים כמותכם.

 

בזמן האחרון יש כל מני ידיעות מטרידות. שעלת. חצבת. תחושת הזרות בתוך החברה גוברת. הלחץ מתגבר. מאשימים אתכם מכל כיוון כאילו עשיתם משהו רע. כולם פשוט בורים. בסך הכל למדתם את הנושא לעומק והגעתם להחלטה שנכונה לכם. החלטה מושכלת. לא מתוך פחד. וגם עכשיו. הפחד לא יגרום לכם לעשות משהו שתתחרטו עליו. בפורומים יש אנשים שאפילו מחפשים איפה להדביק את הילדים שלהם בחצבת בשביל חיסון טבעי. לא רק שהם לא מפחדים מהמחלה, הם מחפשים אותה. אז למה אתם בכלל צריכים לפחד ממשהו? אתם ממשיכים בשִגרה, מפגישים את הילדון עם חברים, ושוכחים מהכל.

 

לילה אחד הילד מתעורר בבכי. אתם מגיעים לחדרו ומרגישים שהוא רותח מחום. זה בסך הכל צינון. הימים עוברים. הילד צורח. הכל כואב לו. חוסר אונים. אתם נותנים ויטמינים, ו"תרופות" טבעיות, שהמליצו לכם עליהן בפורומים. מנסים לגרום לו לאכול את האוכל הבריא שבישלתם לו, אבל הוא לא רעב. תופס כל הזמן את האוזניים וצורח.

מופיעה פריחה.

 

בסך הכל חצבת. מחלת ילדות קלה. פעם אנשים היו רוצים שהילדים שלהם יחלו בה ויהיו מחוסנים טבעית לכל החיים.

אז למה אתם מרגישים כל כך רע עכשיו? הוא סובל. אבל זה יעבור והוא יהיה חזק. אתם מזכירים לעצמכם. בלילה הוא משתעל ולא מצליח לנשום. עכשיו בבית החולים הוא שוכב מאושפז. מקבל אנטיביוטיקה לווריד וסטרואידים לריאות. המבט שלו ריק. הוא בוהה באוויר ומחכה שהכל יעבור.

 

הזמן זז לאט. ימים, שבוע, שבועיים. אתם לא ישנים. בודקים שהוא נושם. הוא חי. הוא כל כך חזק. הוא יתגבר.

 

זהו. השתחררתם. אבל הרופאים אומרים שהשמיעה שלו נפגעה. אולי זה ישתקם. אולי הוא יצטרך מכשירי שמיעה להמשך חייו.

הרופאים האלו…

 

כמה כבר הם למדו על חצבת.

 

מחלת ילדות קלה.

 

ומי אמר בכלל שאם הייתם מחסנים זה לא היה קורה בכל זאת?

 

———-

צריך לזכור כי הסיפור שבעקבותיו נכתב הקטע הוא אמנם אמיתי, אך עקרונית סיפורים הם רק אנקדוטות ואם מחפשים מספיק אפשר למצוא כאלו לכל הכיוונים. לכן, כשבאים לשפוט נזקים של מחלות צריך לסמוך על נתונים מהימנים, סטטיסטיקות ומחקרים.

 

על פי הנתונים:

 

*בין אחד לשניים מכל 1,000 חולי חצבת ימותו מהמחלה.

 

* במדינות מתפתחות, שבהן אין גישה לטיפול רפואי טוב ורבים מהאוכלוסייה סובלים מתת-תזונה, מדובר על מוות של אדם אחד מכל 10 חולים.

 

* נשים בהיריון נמצאות גם הן בסיכון מוגבר למוות וסיבוכים אחרים ממחלת החצבת.

 

* בקרב אחד מכל 10 ילדים חולים תתפתח דלקת אוזניים, שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לשמיעה (המחלה עלולה לגרום לסיבוכים נוספים, ראו "למידע נוסף").

 

למידע נוסף

חצבת, באתר של עמותת מדעת:

 

כתבתו של Erez Garty על המחלה:

 

פוסט שמשווה בין הסיכון בחיסון נגד חצבת לאי-חיסון: https://on.fb.me/1HIO5K9

 

צילום:

Dave Haygarth [CC-BY], https://www.flickr.com/photos/minnellium/3480352546

ד"ר נעם לויתן

דוקטור למדעי החיים (Ph.D.) ממכון ויצמן למדע,

כותב בקביעות בניסיון לחלוק עם אחרים את ההנאה מהדברים היפים,

המוזרים והמגניבים במדע ובטבע.