אבעבועות רוח – שירה גלזרמן מספרת
שירה גלזרמן כותבת:
מידי פעם יוצא לי לראות בפיד שלי הזמנות למסיבות הדבקה במחלות ילדות. הטיעונים תמיד דומים: אלה לא מחלות מסוכנות, עברנו אותן כשהיינו ילדים והחיסון ה״טבעי״ עמיד ובריא יותר. אז אני אשאיר למומחים/יות פה להסביר למה הנימוקים האלה הם קשקוש מוחלט ועל הסיבוכים הנלווים ואספר לכם רק על איך זה *מרגיש*, להיות חולה באבעבועות רוח. חליתי בגיל 13. זה נמשך שבועיים. במהלכם לא היה מילימטר בגוף שלא גירד לי. מילימטר. היו לי שלפוחיות אפילו בין האצבעות של הידיים והרגליים. בפה. בתוך העפעפיים היו לי שלפוחיות שהרגשתי גם כשישנתי. כשהצלחתי לישון. רוב שעות היממה הייתי באמבטיה של תמיסת קלמין מסריחה, שקצת הקלה על הגירוד, שניסיתי להמנע ממנו כמיטב יכולתי, בגלל סכנת זיהום. וכמעט בלתי אפשרי שלא לגרד, גם בגיל שלוש עשרה כשאת כבר מבינה את ההשלכות. אז לא היה חיסון. היום יש ואני לא מסוגלת להבין למה לא לחסוך מילד, בכל גיל, את הסיוט הזה.
(וכן, זו אני בתמונה. הבונוס של לגדול עם אבא רופא הוא שמתעדים גם גם דברים כאלה)
מוסיפה ד"ר ארונסון, רופאת משפחה בקופ"ח כללית: "נכון שלרוב אבעבועות רוח היא מחלה קלה וחולפת, אך ישנם מקרים בהם המחלה מסתבכת, גם בילדים קטנים – בזיהומי עור קשים, דלקת ריאות קשה , הרעות בקרישת דם ואפילו מוות. כרופאת מרפאה, לפני עידן החיסון יצא לי לשלוח לא מעט ילדים לאשפוז בשל סיבוכים, והכרתי אישית שתי ילדות שנפטרו מסיבוכי אבעבועות רוח כפעוטות. לשתיהן היתה למיטב ידיעתי מערכת חיסון תקינה. מאז כניסת החיסון לשגרה, אנחנו רואים ירידה דרסטית במקרי האבעבועות. אם בעבר בעת התפרצות המחלה הייתי רואה במרפאה כל יום בין 5 ל 10 ילדים עם אבעבועות, חלקם חולים מאוד ועם סיבוכים, היום, אינני רואה כמות כזו של חולים סה"כ בהתפרצות הנמשכת שבועיים-שלושה!".