שמרו על הילדים שלכם בכביש, ובכל מקום אחר

לפעמים האנאלוגיה שאני בוחר להשתמש בה מול הורים הנמנעים מלחסן את ילדיהם היא זו של אב הפוסע עם ילדו הקט לצד הדרך.

יד ביד, האב פוסע על המדרכה – הוא מוגן, כשהוא היה בגילו של בנו לא הייתה תנועת אנטי חיסונים רדיקלית ולכן הוריו חיסנו אותו – וילדו החמוד, עוד ידו בידו, פוסע לצידו.

אך על הכביש. המהיר.

הילד שעל הכביש אינו מוגן כי אביו בחר שלא לחסן אותו.

המכוניות טסות ממול, לכיוונם. רוב הנהגים יבחינו בילד.

יאטו, יסטו הצידה. נכון. יש לילד סיכוי להגיע הביתה בשלום.

אבל.. אתם מכירים כבישים. מספיק נהג אחד שבדיוק היה עסוק בנייד שלו…

אתם לא רוצים לצפות במראה של ילד מרוסק.

לא מתאונת דרכים, ולא מהמחלות הקטלניות נגדן מתחסנים.

——–

אתם יודעים מה הסיבה – היחידה – שבגללה התעוררה כל תנועת האנטי חיסונים הטרנדית?

לא, זה לא מה שמנסים למכור לכם. גם אם אלו שמוכרים לכם מאמינים בזה בעצמם. בתמימותם.

הסיבה היחידה לכך היא שהמחלות כנגדן אנו מחסנים את ילדינו פשוט פסו מן העולם.

לא למרות החיסונים, אלא בזכותם. כמעט לחלוטין. אך רק כמעט.

אנשים היום כבר לא מכירים אותן. והזיכרון … אתם יודעים.

תנו לילדכם יד, ואנא מכם, העלו אותו על המדרכה.

גם לו מגיע לשוב הביתה בשלום.

פוסט זה אינו מוגש מטעם אף משרד בריאות או חברת חיסונים. אף אחד לא שילם לי בעבורו אגורה שחוקה, ואם מי מכם שמאמין וחושב כמוני ישתף ויעביר הלאה אולי נוכל להציל עוד כמה ילדים מתאונות פוטנציאליות…

ד"ר יובל האן

מומחה ברפואת ילדים, 
בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

והתמחות באסף הרופא.
אב ל 3 ילדים.