יפית ראובן רוזנבוים מספרת על חזרת
בגיל שלוש וחצי חליתי בחזרת. אני ילידת סוף 1981, ולא היו מחסנים אז לחזרת. הלסת התחתונה השמאלית שלי הייתה מאד נפוחה והיה לי חום גבוה. רופא ילדים איבחן כי מדובר בחזרת.
כעבור כיומיים, עניתי לטלפון בביתי ואמרתי לאמא שלי שאני לא שומעת כלום. היא לקחה את השפורפרת ושמעה מצוין את דודה שלי. למחרת אותו הסיפור חזר. שוב עניתי לטלפון ושוב, לא שמעתי כלום ואמא שלי כן. לפני כן תמיד הייתי עונה לטלפון ושמעתי מצוין.
אמי לקחה אותי לרופא בשנית, הוא שלח אותי לבדיקת שמיעה והסתבר שאיבדתי לחלוטין את השמיעה באוזן שמאל. רופא א.א.ג הסביר שזהו סיבוך של מחלת החזרת. הנגיף התיישב על עצב השמיעה בזמן הדגירה והעצב נהרס לחלוטין.
אינני יכולה להשתמש במכשיר שמיעה מכיוון שהמכשירים האלה נועדו להגביר את השמיעה, ואצלי, העצב הרוס לחלוטין ולכן אין מה להגביר. זה הסיפור שלי. זה לא נורא לא לשמוע באוזן אחת. אני יכולה להעיד שאני ישנה מצוין. אבל זה חסם בפני די הרבה אופציות לעבודה.. ובגיל מבוגר יותר, סביר להניח שהשמיעה שלי תהיה מאד בעייתית בגלל אובדן שמיעה רגיל, שבא עם ההתבגרות… ולי, יש רק אוזן אחת…