"למה את עושה את זה לעצמך?"

הסיפור הבא יהיה מוכר לחלקכם: קבוצת הורים בפייסבוק; מישהי שואלת "פפילומה, לחסן או לא לחסן?".
ההחלטה לעבור הלאה ולא להתערב היא לא נטולת השלכות, גם אם ההשלכות האלו אינן אישיות. ההשלכות ארוכות הטווח של שתיקה ושל השארת הבמה לאנשים שמפיצים מידע מוטעה, שיקרי ומאיים, הן שמי שצריך לקבל החלטה מתקשה לעשות את זה בצורה נבונה, כשהוא מוצף בכל כך הרבה מידע מפחיד ומאיים (גם אם חסר כל ביסוס במציאות).

היום איחלו לי מוות. וזו לא היתה הפעם הראשונה.

הסיפור הבא יהיה מוכר לחלקכם: קבוצת הורים בפייסבוק; מישהי שואלת "פפילומה, לחסן או לא לחסן? בשבוע הבא יש לבת שלי חיסון ואני לא יודעת מה לעשות". בתגובה, שבעה כותבים ש"לא! החיסון מסוכן!" ומדביקים שלל קישורים לכתבות עיתונות צהובות או לאתרים של מתנגדי חיסונים. אחד או שניים כותבים בזהירות שהרופא שלהם המליץ כן לחסן.

ועכשיו הדילמה – האם להכנס ולענות? האם להפנות למידע אמין? האם להזהיר מפני מידע שיקרי ולכתוב את העובדות? כאשר מדובר בחיסון שגורם לתגובות נגד אמוציונליות (חיסון הפפילומה היום, כמו חיסון הפוליו המוחלש לפני שלוש שנים), התגובות עשויות להיות לפעמים מאוד חריפות. 

ועכשיו הדילמה – האם להכנס ולענות? האם להפנות למידע אמין?

ומה יקרה אם לא אגיד כלום? לכאורה, לא יקרה שום דבר. אני יכולה להתעלם מהפוסט הזה ולא לחשוב עליו פעמיים. לסגור את הדפדפן או לעבור לקרוא משהו אחר כדי שלא להתעצבן מהשקרים. אבל בעצם, זה לא ממש נכון. המשוכנעים נגד יישארו בדעתם. המתלבטים והמתנדנדים מושפעים מהמידע שאליו הם נחשפים וגם מי שמשוכנעים בעד, כשהרוח נושבת בכיוון מסויים זה לכל הפחות מעלה ספקות.

אז ההחלטה לעבור הלאה ולא להתערב היא לא נטולת השלכות, גם אם ההשלכות האלו אינן אישיות. ההשלכות ארוכות הטווח של שתיקה ושל השארת הבמה לאנשים שמפיצים מידע מוטעה, שיקרי ומאיים, הן שמי שצריך לקבל החלטה מתקשה לעשות את זה בצורה נבונה, כשהוא מוצף בכל כך הרבה מידע מפחיד ומאיים (גם אם חסר כל ביסוס במציאות). "לא חיסנתי, יש הרבה שהם נגד" הוא משפט שחוזר שוב ושוב. ובכן, כמובן שזה הרושם אם כל מה ששומעים זה את קולות המתנגדים.

ומה לגבי ההחלטה להתערב? זה אף פעם לא נעים להתווכח עם אנשים, גם כשמדובר באנשים זרים שאני לא מכירה באינטרנט. הרבה יותר נעים ללכת עם כולם, בכיוון הזרם. אני מואשמת לא פעם בכך שיש לי אינטרס בקידום החיסון (היום הסבירה לי מישהי שאני פשוט עובדת במקום שמקדם את החיסון ולכן אני כותבת את מה שאני כותבת – ושאניח להם בשקט). קשה כנראה להאמין שמישהו שאינו שייך ל"ממסד" או לגוף מסחרי כזה או אחר ידבר בזכות חיסון, פשוט מכיוון שיש לו ערך. פשוט מכיוון שאני מאמינה בחשיבות של שימוש במידע אמין. פשוט מכיוון שאני רוצה להגן על ילדי, משפחתי והחברים שלי.

ולפעמים התגובות הן יותר חריפות. היום, למשל, איחלו לי מוות (או לחילופין סבל). ולמרות שמדובר באשה בפייסבוק שמעולם לא פגשתי וכנראה לא אפגוש שוב לעולם, יש בזה משהו מטלטל. אני לא היחידה שזה קרה לה. יש לי חברים שנתקלו במצבים כאלו לא פעם ורבים ממי שהיה מעורב בדיונים ברשתות החברתיות במהלך מבצע "שתי טיפות" ב-2013 ניתקלו בסיטואציות דומות, גם אם לא כל כך חריפות. 

אם אצליח לעשות את זה טוב מספיק, אולי ילד אחד יחוסן מפני HPV ויהיה מוגן מפני סרטן הלוע, ואולי נערה אחת תחוסן ולא תצטרך להסתובב כל ימיה עם הפחד שבבדיקת הפאפ הבאה תקבל את הבשורה שהפעם "זה ממאיר"

ומה עושים אחרי זה? אולי באמת עדיף לי, למען בריאות הנפש שלי, להפסיק להגיב? אולי עדיף להתרחק? לבסוף, תחושת האחריות גוברת עלי ואני נזכרת למה אני עושה את זה ולמה הקמנו את מדעת. אני סותמת את האף וחוזרת להסביר, לתקן, להתווכח. ואם אצליח לעשות את זה טוב מספיק, אולי ילד אחד יחוסן מפני HPV ויהיה מוגן מפני סרטן הלוע, ואולי נערה אחת תחוסן ולא תצטרך להסתובב כל ימיה עם הפחד שבבדיקת הפאפ הבאה תקבל את הבשורה שהפעם "זה ממאיר".

אדוה לוטן

מנכ"לית עמותת מדעת

עוסקת בניתוח מערכות וייעוץ בתחומי אינטרנט, ניהול ידע ועוד.

בעלת תואר ראשון במדעי החיים ותואר שני במדעי המידע.

בלוגרית, ספקנית ואמא לשלושה (לאו דווקא בסדר הזה).