מפלצת האבעבועות שלי

מתי בדיוק אבעבועות רוח הפכה ממחלה של סיפורי זוועה למחלה קלילה? יעל פורמן כותבת על מפלצת האבעבועות של ילדותה

מתי בדיוק אבעבועות רוח הפכה למחלה קלילה שכיף לחלות בה וזה ממש רצוי?
כשאני גדלתי הצלחתי איכשהו לא להידבק באבעבועות רוח. מאז שחליתי באדמת בגיל 5, שמעתי סיפורי זוועה על מחלת אבעבועות הרוח של אחותי הגדולה כשהייתה בת 4, וכמה האדמת שלי הייתה מחלה הרבה יותר קלה. שמעתי על השלבקת החוגרת שהייתה לאבי, שהיא מחלה שתוקפת את מי שהיה חולה באבעבועות רוח, כי זה אותו הווירוס שמתפרץ מחדש. וכמה זה היה כואב ונורא. ושמעתי כל מיני סיפורים מחברים על כמה זה היה לא כיף להיות חולים באבעבועות רוח, וכמה זה היה מגרד, וכמה אסור היה לגרד, ואיך מרחו אותם בכל מיני חומרים כדי שלא יגרדו.
היה יתרון אחד להדבקות במחלה בגיל צעיר, כי כולם אמרו שבגיל מבוגר זה הרבה יותר גרוע. אבל אני לא נדבקתי. ובכל שנה שעברה הפחד שלי מהמחלה הלך וגדל. ואז גם אחותי לקתה בשלבקת חוגרת. ואני עדיין לא נדבקתי. ואחר כך כבר לא הייתי ילדה, וכל הזמן ניקרה לי בראש המחשבה שלא הייתי חולה באבעבועות רוח, וזה יגיע יום אחד ויתקוף אותי כשלא אהיה מוכנה.
גם סבלתי אז עדיין מאטופיק דרמטיטיס (המכונה "אסתמה של העור" – פריחה מגרדת על רקע אלרגי), וידעתי היטב מה זה גירודים וידעתי היטב שאני לא רוצה עוד סיבות לגרד כשאסור. ואני בטח לא רוצה צלקות, כי זה מה שסיפרו לי שקורה אם מגרדים אבעבועות רוח. ואז אחי הקטן הגיע הביתה מהצבא עם אבעבועות רוח ואני הייתי בפניקה. היסטריה מוחלטת!
אחי המסכן באמת חטף את זה קשה, ואני רצתי לרופא ואמרתי: "אח שלי חולה באבעבועות רוח! תציל אותי!"
יתכן שניצלתי מהדבקה כי תקופת הדגירה שלו הייתה בצבא, וכשהוא בא הביתה חולה כבר ידעתי לשמור מרחק.
הרופא לא התרגש ואמר, "את יודעת שיש חיסון חדש נגד אבעבועות רוח?"
ואני אמרתי מיד, "תן לי אותו! תן לי אותו!"
אחרי בדיקת נוגדנים שהוכיחה שלא הייתי חולה, קיבלתי את החיסון. לא אתפלא אם הייתי מהראשונים שהתחסנו אחרי שהחיסון אושר בארץ.
הרגשתי כאילו הרחיקו לי אלה עם שפיצי ברזל מהראש. המחלה הזו כבר לא מאיימת עלי. זו הייתה תחושת הקלה מדהימה. החיסון עוד לא נכנס לשגרה אז המחלה המשיכה להסתובב, אבל אני הייתי רגועה! התחסנתי. אני כבר לא בסכנה.

ועכשיו החיסון בשגרה. ואני הספקתי לשמוע על סיפורי מחלה ששמים בצל את מה שהיה לאחותי ולאחי מבחינת החומרה שלהם. מסתבר שפוטנציאל הסיבוכים למחלה בכלל לא קטן. היא יכולה להוביל לאשפוזים. לפגיעות בלתי הפיכות. אפילו למוות במקרים נדירים. 

מסתבר שפוטנציאל הסיבוכים למחלה בכלל לא קטן. היא יכולה להוביל לאשפוזים. לפגיעות בלתי הפיכות. אפילו למוות במקרים נדירים.

המחלה הזו יכולה להסתבך מאוד. ואנשים שאני מכירה שהייתה להם שלבקת חוגרת, שלא נדע מצרות, אחד הדברים האיומים שיכולים לקרות לבן אדם. אילו הייתי יודעת את כל זה כשהייתי קטנה, הייתי מפחדת פי כמה וכמה ממה שכבר פחדתי. ואיזה כיף לילדים שנולדים היום שמחסנים אותם בגיל שנה ו…

 

יש הורים שלא מחסנים את הילדים ואף מדביקים אותם בכוונה. 

זה לרשום את הילד להגרלה שאפשר רק להפסיד בה. הגרלה שאין שום סיבה להשתתף בה.

באבעבועות רוח! במחלה המגרדת הזאת עם פוטנציאל הסיבוכים הגדול, שיכולה להרוג את הילד שלהם, וחושפת אותם לשלבקת חוגרת בגיל מבוגר יותר.
מדביקים! בכוונה! אומרים שזו מחלה קלה! היא יכולה להיות קלה אבל… אף אחד לא יכול לדעת איך הוא יקבל את זה. איך הילד שלו יקבל את זה. זה יכול להיגמר בכמה שלפוחיות וקצת חום, וזה יכול להיגמר בבית חולים וזה יכול להיגמר בבית הקברות. גם אם הילד היה בריא לגמרי. אי אפשר לדעת. זה הימור. זה לרשום את הילד להגרלה שאפשר רק להפסיד בה. הגרלה שאין שום סיבה להשתתף בה.
להדביק ילדים במחלה זו התעללות בחסרי ישע. אני באמת ובתמים לא מצליחה להבין איך המפלצת האיומה מהילדות שלי הפכה לפודל חביב חסר שיניים. לא מבינה.
היא לא פודל. היא עדיין מפלצת!