למה חיסונים גורמים לתופעות לוואי?
למה יש תופעות לוואי מחיסונים? למה יש תינוקות שעולה להם החום? למה לפעמים איזור החיסון הופך אדום וחם? האם התינוק נהיה חולה בעקבות החיסון? אם אנחנו אומרים שחיסון שפעת לא יכול להדביק בשפעת, אז למה אחרי החיסון לפעמים מרגישים "חולים"?
המערכת החיסונית שלנו היא עסק מורכב. מאוד מורכב. כדי לפשט את העניינים, אפשר לומר שלמערכת החיסונית יש שתי זרועות: הזרוע המולדת (שאיתה כל אחד נולד) והזרוע הנרכשת או הנלמדת (זרוע שמתבססת על נוגדנים ומחייבת את המערכת החיסונית ללמוד ולהתפתח).
איך פועלות הזרועות של מערכת החיסון?
קודם כל קצת "דע את האויב". לחיידקים ונגיפים שנכנסים לנו לתוך הגוף ויכולים לחולל מחלה קוראים בשם המשותף: פתוגנים. פתוגן, זה פשוט חיידק, נגיף, או לפעמים יצור מיקרוסקופי אחר, שיכול לחולל מחלה בגוף.
נניח שפתוגן כזה נכנס לנו לרקמה בגוף, איפה שהוא לא צריך להיות. התאים באותה רקמה מזהים שיש בעיה ומפעילים "אזעקה". הם מתחילים לשדר אותות מצוקה למערכת החיסונית ולהתריע שמשהו כאן לא בסדר. למקום האירוע מגיעים תאי דם לבנים מסוימים שמוצאים את הפולש ולוקחים ממנו דוגמית. את הדוגמית הם מסיעים למפקדה המרכזית של המערכת החיסונית שנמצאת במערכת הלימפה, שם ילמדו את החשודים וייצרו נגדם נוגדנים מתאימים.
מה זה נוגדן? נוגדן זה אחלה נשק על. זה חלבון שמותאם באופן ספציפי לפתוגן ויודע לנטרל אותו. נוגדן שיודע לעבוד נגד וירוס חצבת, לא יעזור לנו נגד וירוס שפעת, וההיפך. אבל אם יש לנו את הנוגדנים המתאימים, שיחקנו אותה. הנוגדנים תופסים את הפתוגנים, ורק אותם, מנטרלים אותם די מהר ומחסלים את האיום, עוד לפני שהפתוגן הצליח לחולל נזק במערכת.
כמו שאתם מבינים, העסק הזה של לקחת דוגמית, ללמוד לייצר נוגדנים מתאימים ולהפעיל אותם, זה האחריות של הזרוע הנרכשת/נלמדת של המערכת החיסונית. אחרי שהיא למדה פתוגן מסוים, נוצר זיכרון חיסוני. כל עוד הזיכרון הזה קיים אנחנו מוגנים מפני אותו פתוגן בצורה אידיאלית. דמיינו לכם את המערכת הנרכשת כמו חבורה של "גיקים" חכמים מאד, שיכולים לתת לנו פתרון היי-טק איכותי ומתקדם לבעיה: נשק מדויק שיפגע אך ורק בפתוגן, בלי לייצר נזק סביבתי.
הבעיה היא שכל הסיפור הזה לוקח זמן בפעם הראשונה, משהו כמו שבועיים-שלושה. בזמן הזה הפתוגן יכול לחסל בן אדם. עד שנחכה ל"גיקים" שלנו במערכת הנרכשת, כבר לא יהיה במי לטפל.
לכן יש לנו גם את המערכת המולדת והיא קו ההגנה הראשון. המערכת המולדת פועלת מיד, תוך שעות מרגע השמע ה"אזעקה". היא לא מאד חכמה או מתוחכמת כמו ה"גיקים" שיושבים שם במערכת הלימפה, אבל היא יודעת לעבוד מיד. מה היא עושה? המערכת המולדת יורה לכל הכיוונים: מעלה חום, יוצרת נפיחות ואודם שלפעמים כואבים בגרון, או בראש, או בשריר ועוד. היא משתמשת במולקולות שנקראות ציטוקינים, כדי לעשות את כל הדברים האלו. גם אם האזעקה נשמעת בדרכי הנשימה, הציטוקינים האלו, לא ממש חכמים, יסתובבו בזרם הדם בכל הגוף ויגרמו לנו לתחושת מחלה בכל הגוף. הסינוסים יכאבו, אולי כאבי שרירים, בטוח עייפות ואי-שקט ותחושת "איכסה". כולם מכירים איך זה ש"אני מרגיש חולה" או "אני מרגיש שאני מתחיל משהו"? אז מעתה, אימרו, "אוף עם הציטוקינים האלו".
עכשיו, באסה ולא כיף בכלל, אבל כיוון שאין לגוף נוגדנים נגד המחלה, אז יורים בכל הכיוונים ומקווים לטוב. בדרך כלל זה גם עובד. העלייה בטמפרטורת הגוף, ההנעה של תאי דם לבנים מסוימים לאיזורי המצוקה, מה שיוצר את הנפיחות ברקמות, וכתוצאה מהם כאבי גרון וראש, כל הדברים האלו מפריעים לפתוגן הממוצע (אלו של הצינונים, למשל) ולרוב מצליחים לעצור אותם. הסימפטומים האלו לא נעימים, אבל כמעט תמיד לא מסוכנים בפני עצמם . "אוף עם הציטוקינים האלו, אבל מזל שהם שם כדי להגן עלינו".
הסכנה האמיתית היא כשהמערכת המולדת לא מצליחה להשתלט על הזיהום. הפתוגנים מתרבים למרות הכל, הפלישה שלהם לא נהדפת בזמן, והם יכולים לגרום לצרות צרורות היות והם הורסים רקמות בגוף. חיידק השעלת מפריש רעלנים שגורמים לנזקים משמעותיים לדרכי הנשימה, נזקים שלוקח חודשים לגוף להשתקם מהם, אם בכלל. נגיפי ההפטיטיס גורמים לנזקים לרקמות הכבד, נזקים שיכולים להיות חמורים.
זה ההבדל בין "סימפטומים" שנגרמים מהמערכת המולדת שלנו, לבין "סימפטומים" שנגרמים ממחלה. אלו שנגרמים מהמחלה פוגעים בנו באמת, לפעמים בצורה בלתי הפיכה. אלו שנגרמים על ידי הציטוקינים שלנו, יחלפו להם ולא יגרמו לפגיעה אמיתית בגוף שלנו.
אז הבנו מה קורה בזמן מחלה, אבל מה קורה בזמן חיסון?
כל החוכמה בחיסון היא שאנחנו נותנים לגוף דוגמית של הנגיף או החיידק בצורה בטיחותית. או שהוא מומת או שהוא מוחלש בצורה שמונעת ממנו לגרום נזק אמיתי לרקמות. במקרה של חיסון שפעת למשל, בכלל לוקחים רק דוגמית של חלבונים מסוימים מנגיף השפעת. ברור שאין לדוגמית הזאת אפשרות להתרבות וכך אין את הנזק של מחלת שפעת אמיתית.
החיסון כן יוצר התראת פלישה בגוף, וזה טוב. כדי שהגוף יפעיל את המערכת הנרכשת וישלח את הנציגים הרלוונטיים לאסוף את הדוגמית ולקחת אותה ל"מעבדה" של מערכת הלימפה, אנחנו באמת צריכים התראת פלישה מסוימת. אצל חלק מהאנשים התראת הפלישה הזו מפעילה את המערכת המולדת לכמה שעות או ימים, בדרגות שונות של עוצמה.
זה אומר שאחרי חיסון יכולים להיות חום, כאבי ראש, כאבים במקום ההזרקה, קצת אודם ונפיחות ועוד שלל סימפטומים (תלוי בחיסון ואיזה "סוג אזעקה" הוא מייצר). כל אלו הם כלים של המערכת המולדת שנראה לה שכנראה יש לנו פולש בגוף. אחרי כמה שעות עד ימים, כשהמערכת מבינה שאין באמת באמת פגיעה מפתוגן, היא נרגעת והכל עובר.
בינתיים, החשודים הועברו לחקירה והגיקים של המערכת הנרכשת ישבו ולמדו אותם ובנו זיכרון חיסוני. אם וכאשר נפגוש בנגיף האמיתי במהלך השנה, הנוגדנים יהיו מוכנים לפעולה. אם נחשף לפתוגן אחרי שאנחנו כבר מחוסנים, השאיפה היא שהמערכת המולדת אפילו לא תספיק להיכנס לפעולה. למשל, וירוס החצבת יזוהה עם פלישתו למערכת הנשימה והנוגדנים יחסלו אותו בצורה ממוקדת, יעילה ומהירה. לכן אדם מחוסן שייחשף לחצבת, רוב הסיכויים שאפילו לא יחווה מחלה קלה.
לסיכום, תופעות לוואי הן לא "מחלה" שנגרמת מהחיסון אלא פעילות של המערכת החיסונית המולדת, שאמורה להיות קצרת מועד ולא מזיקה. תמיד צריך להתייחס לתופעות לוואי אצל תינוק ברצינות, כדי לא לפספס מצב בו אולי אותם סימפטומים משקפים משהו אחר. אני מקווה שההסבר יעזור להורים נוספים להבין למה תופעות לוואי (אם הן קורות) לכשעצמן אינן משהו מפחיד כמו המחלה מפניה החיסון מגן.
אן מוס
חברת העמותה ומתנדבת וותיקה בקבוצת מדברים על חיסונים