נטע סופר-צור מספרת על ההנקה שלה

הנקה היא ההזנה הטובה ביותר עבור התינוק, והיא יכולה להיות חוויה מדהימה – אבל גם רצופה בקשיים

מדוע צריך לעודד הנקה?

הגוף שלנו הוא דבר נפלא. כל אישה שחוותה הריון יודעת שעל אף הקשיים, הכובד, הכאבים, הסיכונים ולעתים גם התחלואות שהריון מביא עמו, אין חוויה שמשתווה לתחושה של יצירת חיים חדשים. תשעה חודשים אנחנו מגדלות בתוכנו את הדור הבא, חשות בתנועותיהם הראשונות, מלטפות אותם דרך הבטן ומדברות אליהם. אם נרצה ואם לא, אנחנו האמהות מהוות עבורם את הקשר הראשון לעולם.

כאשר אנחנו זוכות סוף סוף לפגוש את התינוק או התינוקת שלנו, נחתך חבל הטבור, אבל הגוף שלנו לא מפסיק לדאוג לפלא הנולד. עד עכשיו הגוף שלנו הזין את התינוק מבפנים, וכעת הגוף שלנו מתכונן להזנתו מבחוץ בחלב אם. תינוקות נולדים עם רפלקסים שמאפשרים להם למצוא את הפטמה ולינוק ממנה. הנקה מייד אחרי הלידה, במידת האפשר, מאפשרת ניצול מיידי של הרפלקס, וגירוי הפטמה הראשוני מועיל לתחילת ייצור החלב.

אי אפשר לנתק את החלב מהאם

עם זאת, אי אפשר לנתק את האם מהחלב שהיא מייצרת. אנחנו מכלול, והנפש שלנו חשובה לא פחות.

זה לגיטימי לא לרצות להניק, אבל אם אנחנו נוטות להחליט לא להניק, כדאי לבחון את הסיבות לכך. האם הסיבה היא חברתית? האם אנחנו לא מכירות נשים מניקות ולכן חוששות מהלא מוכר? האם אנחנו חוששות שזה יכאב או לא יצליח? האם שמענו מחברות שזה קשה? אם התשובה לאחת מהשאלות האלו היא כן, זו בדיוק הסיבה שאנחנו צריכות עידוד.
התהליך הזה של הלידה והחיבור המיידי נשמעים לנו כאידיאל מושלם, אבל החיים לא מושלמים. לא תמיד התהליך מתנהל בדיוק כפי שאנחנו מדמיינות. לפעמים מהלך הלידה לא מאפשר חיבור מיידי, לפעמים התינוק לא מתחבר טוב לפטמה, לפעמים לא נוצר מספיק חלב, ולפעמים הכל מתנהל נכון, אבל זה כואב או סתם לא נעים. לפעמים אנחנו פשוט מרגישות מוצפות ורק רוצות לישון.

כן, הנקה יכולה להיות קשה, אינטנסיבית או כואבת. בהתחלה הפה של התינוקות קטן כל כך, כך שרק לחבר אותם לפטמה יכול לקחת מספר דקות. אבל מה שחשוב לזכור הוא שלרוב הקשיים האלו זמניים בלבד. התינוקות גדלים ומתחזקים מהר יותר ממה שאנחנו יכולות לדמיין, וגם הגוף שלנו לומד להתאים את עצמו לצרכים האישיים שלהם ושלנו. עם התמיכה הנכונה (בהנחה שאין מגבלות פיזיות), תוך מספר שבועות נוכל להתחבר לכיף ולנוחות שבהנקה.

סיפור ההנקה שלי

כשהנקתי את בני הבכור, כל הזמן שאלו אותי חברותיי עד מתי אניק אותו. בהתחלה הייתי בטוחה שכאשר אחזור לדוקטורט זה ייפסק. אבל היה לנו כל כך נעים ונוח, אז המשכתי גם אחרי החזרה לאוניברסיטה. לאחר מכן, כששאלו אותי עד מתי אמשיך, אמרתי שבוודאי אפסיק לאחר שיצאו שיניים. ואז יצאו השיניים, ולא ננשכתי, אז המשכתי להניק. המשיכו להתעניין עד מתי אניק, ואמרתי שבוודאי אפסיק בגיל שנה. אבל למה להתחיל להתעסק עם אבקות ובקבוקים, כשכל כך פשוט וקל בכל רגע נתון להיות מסוגלת לתת לילד בדיוק את מה שהוא צריך?

כאשר המשכתי להניק מעבר לגיל שנה, עוד שאלו אותי (בעדינות) עד מתי אניק, ואמרתי בצחוק, עד שהאהוב שלי יגיד "אמא, ציצי!". ובכן, הילד שלי היה מאוד ורבלי, אבל לא למד את המילה "ציצי". הוא היה מבקש "אמא, לינוק חלב בבקשה". וכך היה מבקש עד שלקראת גיל שנתיים עבר ממיטת תינוק למיטת ילדים. מאז פשוט חדל לבקש, ואני חדלתי מלהציע. שבועיים אחר כך הצבעתי על החזה שלי ושאלתי אותו "מה זה?", והוא אמר: "חולצה".

כשהקטנה שלי נולדה, היו לי בצקות בעקבות מתן נוזלים ממושך במהלך הלידה. המצב הזה גרם לפצעים וכאבים מייסרים. אילו היא היתה הבת הראשונה, יתכן שהייתי פשוט מפסיקה, אבל למזלי זכרתי מבכורי, עד כמה מתגמל זה יכול להיות, ולא ויתרתי. ידעתי שזה זמני, ושבהמשך יהיה קל יותר. פניתי ליעוץ וטיפול, והמצב השתפר תוך שבוע. היום היא בת שנה ואני עוד מניקה. אין לי ספק שזו אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי עבורי ועבורה מאז שנולדה.

צריך להתכונן להנקה

כמו בכל דבר, גם בהנקה, ההתחלה היא החלק הקשה ביותר, אך גם החשוב ביותר. הדרך הכי טובה להתמודד עם התחלות קשות היא לנהל תיאום ציפיות. לפני הלידה מומלץ לצפות בסרטונים הממחישים כיצד לחבר נכון את התינוק לשד. כמו כן מומלץ לקרוא על הקשיים האפשריים מראש, וגם לשוחח עם הסביבה הקרובה על הנכונות שלנו להניק, לשתף בציפיות ובחששות, לבקש מהם שיביעו תמיכה, אך ללא התערבות. לזכור (ולהזכיר) שזה הגוף שלנו ורק לנו הזכויות עליו.

בימים הראשונים שלאחר הלידה אנחנו מייצרות חלב ראשוני שנקרא קולוסטרום. מדובר בכמויות קטנות של חלב, ולכן תינוקות מסוימים "ישבו על הציצי" במשך זמן רב ולעתים תכופות. זה בסדר גמור ולא אומר שאין לך מספיק חלב. במידה והכל מתנהל כראוי, והתינוק מצליח לינוק לפי דרישה, תוך יומיים-שלושה החזה יתחיל להתמלא. חלק מהנשים יחושו במלאות ואף בגודש, בעוד חלק מהנשים לא יחושו בשינוי משמעותי. גם זה בסדר. כך או כך תמיד כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה לפני השחרור מבית החולים, כדי לוודא שהחיבור נכון ושההנקה מתנהלת כמו שצריך. במקרה הצורך ניתן ומומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע גם בהמשך, דרך קופות החולים.

אל תהיו לבד עם ההנקה, התייעצו, שתפו, בקשו עזרה. ומה שלא תעשו, תניקו או לא, עבור התינוקות אתן הרבה יותר מזה, ואתן בסדר גמור.

מקור: Infant and Young Child Feeding: Model Chapter for Textbooks for Medical Students and Allied Health Professionals. Geneva: World Health Organization; 2009. SESSION 2, The physiological basis of breastfeeding. (פרק מלא)

ד"ר נטע סופר צור

דוברת העמותה

אמא לשניים.
בעלת תואר Ph.D באימונולוגיה וביוטכנולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.
חוקרת דרכים לגידול תאי הגזע של מערכת החיסון.