זו מחלה ארוכה, החלמה ארוכה, קשה ומסויטת
שעלת – דנה זיפמן מספרת
באוקטובר 2013 כאשר ילדתי את בתי השניה, גאיה, ההמלצה להתחסן לשעלת היתה קיימת אך לא הועברה אלי ע״י רופא המשפחה שלי, כנראה משום שהחיסון עדין לא היה בסל. כך פספסתי הזדמנות להתחסן לשעלת.
שתי בנותי התחסנו לשעלת בחיסוני השגרה.
אנחנו חיים לא רחוק ממספר ישובים/ערים שבהן התנגדות לחיסונים חזקה ונוכחת. בחורף של 2015 התחלנו, שלושתינו, להשתעל. בתחילה התעלמתי מזה והנחתי שמדובר בשיעול זמני טיפוסי לחורף.
לאחר חודש השיעול החל להחריף, בעיקר אצלי. התקפי שיעול נוראיים, ארוכים, שנגמרו בהקאה. קושי בנשימה וכאב בצלעות שהלך והתגבר מיום ליום. אצל בתי הגדולה, בת ה-4, המצב לא הגיע לידי כך כלל, אצל הקטנה בת ה-2.5 (שגם סובלת ממספר בעיות בריאות ובדרך כלל כל דבר מסתבך אצלה לכדי דלקת ריאות) היו רק 2 לילות קשים.
ניגשנו לקופת החולים, עברנו בדיקות דם והתחלנו טיפול אנטיביוטי נגד שעלת. לאחר 5 ימי טיפול אנטיביוטי שהכרחיים על מנת לא להפיץ את המחלה (אליהם הצטרף גם בעלי, שלא חלה) הילדות חזרו לגנים ולא היה זכר לשעלת הקטנה והבלתי מורגשת שתקפה אותן. הסיבה כמובן – הן היו מחוסנות, למזלנו. בניגוד אלי…
אצלי לעומת זאת, הסיפור שונה: לילות ארוכים ללא שינה ולעיתים קרובות בדמעות, הקאות חוזרות ונשנות, לא ניתן לשכב, קשה לנשום, הכאבים מתגברים. לקח מעל לחודשיים עד שהתקפי השיעול עברו. עדיין ישנו כאב קטן כאשר אני נושמת ולעיתים התקפי שיעול מסתוריים. אני עדיין מחלימה. זו מחלה ארוכה, החלמה ארוכה, קשה ומסיוטת.
לא מאחלת לאיש, אבל יותר מכל לא מאחלת אותה לתינוקות קטנים ורכים. אחרי שעברתי אותה בעצמי כבוגרת ברור לי לגמרי למה זאת מחלה קטלנית לתינוקות.