כל התקף כזה גרם לעצירת נשימה שלנו, ההורים, מפחד מהגרוע ביותר

מיכל מספרת:

לא חוסנתי בהריון לפני 4.5 שנים כי לא היתה המלצה. 

בני היה בן 5 שבועות כאשר החל להשתעל. חשבתי שמדובר בצינון. חיכיתי יומיים ואז שמתי לב שהשיעול שלו מתגבר ובכל גל של שיעול הוא נעשה אדום. 

ניגשתי לרופאה שחשבה שמדובר בצינון ושלחה אותנו הביתה. 

מיום ליום השיעול נעשה כבד יותר, ארוך יותר והסתיים בעצירת נשימה. 

כאשר חזרתי לרופאה היא נזהרה בלשונה וסיננה אולי זו שעלת. עשינו בדיקת דם שיצאה חיובית. 

יומיים למחרת הרגשתי שאני כבר לא יכולה לחכות שהמצב ישתפר ונסענו להתאשפז בשניידר. חשבתי שלפחות יהיה טיפול אך מסתבר שאין תרופה… 

הרופאים עודדו אותי שמדובר בשעלת קלה (מפחיד לחשוב מה היא שעלת קשה). היינו מאושפזים 3 ימים וחזרנו הביתה. השיעול נמשך קרוב לחודשיים.

בהריון האחרון כמובן שהתחסנתי.

עמי מספר:

לפני למעלה מעשרים שנה, קיבלה ביתי התינוקת את החיסון המשולש שכלל גם את הרכיב נגד שעלת. 

הייתה לה תגובה אלרגית שנבעה לדברי הרופא מהתרכיב נגד שעלת. 

שני ילדיי שנולדו בשנים לאחר מכן, קיבלו בהמלצת הרופא, את החיסון המשולש ללא הרכיב המחסן נגד שעלת. כל ילד מהשניים "חטף" את מחלת השעלת בצורה קשה מאוד. 

לא היה לנו יום ולא לילה. השיעול שלהם היה קשה בצורה יוצאת דופן, השיעול היה מלווה בשריקות מפחידות, באיבוד נשימה, וגם בהקאות. כל התקף כזה גרם לעצירת נשימה שלנו, ההורים, מתוך פחד מהגרוע ביותר שעלול לקרות. 

ההתקפים נמשכו קרוב לשבועיים אבל גם תקופה ארוכה לאחר ההתקפים הקשים,המשיכו הילדים להשתעל בצורה קלה. אלו היו שתי התקופות הקשות ביותר בחיינו.