להדביק ילדים בשביל לחסוך בידודים זה רעיון גרוע מאוד (תגובה לציוץ של נדב אבקסיס)
11.9.2021
את הפוסט הזה אני כותב בתור ד"ר לאימונולוגיה (לא רופא), הורה, מורה ואזרח שנמאס לו מאנשים שזורקים לאוויר רעיונות הרסניים סתם כי נמאס להם מהמצב.
שנת הלימודים החלה ואיתה הבידודים וההדבקות. אי אפשר להגיד שזה לא היה צפוי. מגפה סופר מדבקת מסתובבת ורוב הילדים לא מחוסנים או מחלימים אז הם נדבקים ומדביקים. שוקינג.
בעוד חודש, ככל הנראה, אפשר יהיה להתחיל לחסן מגיל חמש, וכמה חודשים אחר כך גם גילים צעירים יותר. החיסון עובד, יש לו את המגבלות שלו אבל הוא עובד. מהצד השני זה הזמן לשמור על הילדים שלא ידבקו עד שיוכלו לקבל את שכבת ההגנה שיש לנו ובשאיפה נחזור לאיזושהי שגרה נטולת בידודים. כמובן שיהיו וריאנטים שיאתגרו את החיסון, ואולי נצטרך בוסטרים כל כמה זמן. אולי חצי שנה, אולי שנה אולי יותר – נגלה בדרך הקשה כמו שגילינו כל דבר שקשור לוירוס הזה.
אבל רגע, ילדים מקבלים את זה קל אז למה שלא ידבקו יקבלו את התו הירוק שלהם ויחסכו לנו בידודים ואובדן ימי עבודה? זה נשמע לכאורה כמו העוקץ המושלם, הפתרון לבלגן שאנחנו נמצאים בו והמפתח לחיים נורמלים. אבל זה רעיון ממש ממש גרוע בגלל "חוק המספרים הגדולים באמת".
ילדים לרוב חולים קל, אפילו לא מפתחים תסמינים, באחוז קטן הם מפתחים תסמינים קלים, לפעמים התסמינים נמשכים לאורך זמן (Long COVID) אבל כרגע לא נראה שנגרם להם איזשהו נזק נוראי. חוץ מאלו שמסתבכים. הם לא רבים אבל הם קיימים והם יכולים להיות גם הילד שלכם.
כשילד נדבק מסתובב גלגל רולטה דמיוני. רוב הסיכויים שהכדור יפול על משבצת ללא תסמינים או עם תסמינים קלים. אצל אחוז קטן (10-30%) זה יבוא לידי ביטוי בתסמינים מתמשכים, באחוז קטן עוד יותר (1:3,000 בערך) זה יבוא לידי ביטוי בדלקת רב מערכתית, דלקת בשריר הלב ועוד מצבים שמצריכים אשפוז. ובאחוז קטנטן זה עלול להגמר גרוע יותר.
כשמעט ילדים חולים בקושי רואים מקרים כאלו, כשהרבה ילדים חולים רואים אותם ובשבועות האחרונים רואים יותר ויותר כאלו – גם ללא מחלות רקע. אם נסתכל במדינות גדולות יותר עם שיעורי הדבקה גבוהים יותר נראה גם את האחוז המזערי שלא שורד.
נניח ומחליטים להקריב אחוז קטן מהילדים לטובת השגרה – רעיון מעוות אבל נניח. מה לגבי הטווח הרחוק? אנחנו לא יודעים מה הוירוס הזה עושה לאורך זמן. האם הוא מתפרץ שוב? האם יש סיבוכים שאנחנו לא מכירים? האם הוא משאיר נזקים שאנחנו לא יודעים עליהם?
החיים הם ניהול סיכונים מתמשך, גם לחצות את הכביש זה סיכון ובתוך זה אנחנו צריכים לנהל שגרת חיים סבירה. אנחנו יכולים לשמור על הילדים והם ידבקו בכל מקרה, זה קורה הרבה ואין הרבה מה לעשות שם. להדביק ילד בצורה מכוונת זה לסובב את גלגל הרולטה – להמר במכוון על הבריאות שלו בשביל הנוחות שלנו וזה דפוק לגמרי.
המצב קשה, לא הוגן, מעצבן, אנחנו מותשים, נמאס לנו ואנחנו רוצים לגמור עם זה כבר. העניין שהחיים לא תמיד הוגנים ואנחנו לא חיים בסרט הוליוודי, אולי יותר כמו סדרה גרועה בנטפליקס עם הרבה עונות. כשנדמה לנו שסיימנו והסוף הטוב מתקרב, יש טוויסט בעלילה ואנחנו מתאכזבים כל פעם מחדש. להגיד שנמאס זה דבר אחד אבל להציע להדביק ילדים זה ילדותי ומסוכן, במיוחד כשהאפשרות לחסן אותם ממש מעבר לפינה.
ד"ר ארז גרטי – דוקטור לאימונולוגיה (Ph.D) ממכון ויצמן למדע, ראש תחום תקשורת המדע במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע ולוחם ללא חת בבורות והכחשת מדע באשר הם.