ביטול הבידוד לילדים – האם אנחנו יודעים מה יהיה מחיר ההדבקה?

25.01.2022

הנה זה מגיע, מיום חמישי ישראל עוברת באופן רשמי להתנהלות מעודדת הדבקה. הפסקת הבידודים לילדים היא הצעד הבא, וכנראה שלא האחרון, במדיניות שמעדיפה כלכלה ושגרה מאולצת על פני בריאות אבל שוכחת לקחת בחשבון שבריאות עולה לנו בכלכלה.

מקבלי ההחלטות מסתמכים על תחזיות אופטימיות, הם סומכים על ירידה דרסטית של הגל. בינתיים, כל עוד מוסיפים הקלות הירידה תהיה אטית בהרבה מהצפוי, מה שיגרור המוני חולים נוספים. עניין זה, בתורו, יעכב את הכלכלה ויגרור עלויות נוספות של סיבוכים ושל השלכות ההדבקה עצמה.

נראה שמבחינת הממשלה הבידודים הפכו למה שצריך לחשוש מפניו, והמטרה המוצהרת היא הימנעות מבידודים בכל מחיר, גם אם זה אומר לחלות במחלה שממנה מנסים להימנע. הבוגרים לפחות מחוסנים, וגם אם יעילות החיסון במניעת הדבקה בווריאנט האומיקרון הולכת ויורדת עם הזמן מספיק מבט חטוף בנתונים המתוקננים של משרד הבריאות כדי להבין שהוא אכן יעיל במניעת מחלה קשה וסיבוכים. מה לגבי ילדים מתחת לגיל חמש? עוד לא עבר מספיק זמן, אבל מעדויות בעולם נראית עליה במקרי ה-PIMS גם אצל חולים שנדבקו באומיקרון, והם מצויים בסיכון לסבול מסיבוכים ומהשלכות ארוכות טווח.

המסר שעובר הוא ש"הילדים עוברים את זה בקלות", וש"עדיף להידבק ולגמור עם זה". ייתכן שהילדים עוברים את זה בקלות, אבל יותר ויותר מחקרים מעידים על ההשפעה של מחלות ויראליות שונות בדרכים שאנחנו רק מתחילים להבין. רק לאחרונה התפרסם מחקר שבו נאמר שגורם הסיכון המרכזי לטרשת נפוצה הוא הדבקה בילדות בנגיף EBV (אפשטיין-בר, הנגיף שגורם את מחלת הנשיקה). סיבוך נדיר אך גרוע של חצבת הוא SSPE, דלקת מוחית הנפוצה יותר אצל נדבקים צעירים, ומוכר גם הקשר בין אבעבועות בילדות ושלבקת חוגרת. יש עוד לא מעט מצבים רפואיים שהמקור שלהם הוא הידבקות בנגיף שגורם מחלה מסוימת בהתחלה וסיבוכים קשים בהמשך.

אז לא, ממש לא כדאי להידבק.

מכיוון שהנגיף והמחלה לא מוכרים זמן רב אין לנו מושג מה יהיו ההשלכות בעוד כמה שנים, אך מדיניות של הדבקה מכוונת חושפת מיליוני ילדים לסיבוך שייתכן שיתגלה רק בעוד שנים רבות, ומי יודע איך זה ייגמר. באשר לבעיות הרגשיות של ילדים, אין ספק שיש עלייה בקשיים רגשיים אך האשמת הבידודים וסגירת המערכת החינוכית באופן בלעדי שגויה מיסודה. מטופלים שחלו בקורונה והחלימו מתארים חרדות, מחשבות וקשיי שינה – בעיות שלא סבלו מהן בעבר, אז איך אפשר לדעת אם זו לא השפעת המחלה עצמה? אם המקור לבעיות האלה הוא המחלה, מה שאנחנו עושים כרגע הוא להגביר את השכיחות שלה באוכלוסייה. אנחנו מגדילים את מספר ההדבקות, במיוחד אצל ילדים, ויחד איתן גדלה גם שכיחותם של בעיות רגשיות ולא מעט סיבוכים אפשריים אחרים.

בינתיים, במערכת החינוך ילדים חולים, בסיכון, או עם בן בית בסיכון לא מקבלים מענה מפני שמשרד החינוך מונע למידה מרחוק. היעדר כוח אדם בגלל התחלואה הגבוהה גורם לערבוב כיתות ובכך מגדיל אף יותר את התחלואה הקיימת. הכי גרוע הוא שמיום חמישי ילדים שישנים באותה מיטה עם אח מאומת יגיעו לגנים ולבתי הספר גם אם הם חולים, וידביקו ילדים אחרים עד שיתגלו כמאומתים בבדיקת אנטיגן (שיוצאת חיובית רק כמה ימים *אחרי* שהילד כבר מדביק אחרים בסביבתו).

אין ספק שסגירת מערכות חינוכיות אינה אידיאלית, אבל יש לא מעט דברים שאפשר לעשות בלי להפסיק את הבידודים. אחד הפתרונות הוא התקנה מידית של מערכות החלפת אוויר וגיבוש צוות מומחים בתחומי החינוך והבריאות שיציעו דרכים שבהן אפשר יהיה להמשיך ללמוד באופן פרונטלי. זה כולל מעבר לקבוצות קטנות, מתן אפשרויות ללמידה (או לפחות אכילה) בחוץ בימים שמזג האוויר מאפשר זאת, וגם אישור למידה דיגיטלית, היברידית, לילדים חולים, בסיכון, או כאלה שמטופלים אונקולוגית, מאושפזים וכדומה גם בלי קשר לקורונה. זה יהיה ההישג האמיתי של המערכת, זה מה שהיה צריך לעשות מהרגע שבו הבנו שהקורונה תישאר עמנו זמן רב, וזה מה שיחזיק מעמד וישרת את ילדינו הרבה אחרי שהמגפה תיגמר. באופן הזה סביר יותר שהתחלואה תרד דרמטית, ואולי נראה את הירידה המהירה שכולנו מייחלים לה.

לפני שיהיה מאוחר מדי, אני קוראת לכם לשקול שוב את ההחלטה להדביק את כלל האוכלוסייה במחלה שאנחנו עוד לא יודעים מהי ולמה היא יכולה לגרום, ולהתחיל לחשוב על פתרונות אפשריים, לא קלים אך גם לא מאוד קשים ליישום, שאפשר יהיה להחיל כבר בקרוב.

ד"ר שני עידן ראובן, רופאת ילדים מומחית וסטודנטית לתואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב