מסכה מגינה על אוכלוסיות בסיכון
1.5.2022
נעים מאוד. אני שירה-אמונה, בת 33, מרפאה בעיסוק ומשתייכת לאוכלוסיות בסיכון. אוכלוסיות בסיכון הם אנשים בעלי רקע רפואי – מנטייה משפחתית לסוכרת, דרך נשים בהריון ועד למחלות רקע משמעותיות – רקע שבעקבותיו, בעת הידבקות בנגיף הקורונה, הסיכון למחלה חמורה ואף לתמותה עולה.
אוכלוסיות בסיכון נחשבות, שלא בצדק, למבוגרים שיושבים בבית ואסור להם להפריע לצעירים לחיות את חייהם.
לא פעם הואשמנו בפגיעה בכלכלה, באזרחים הבריאים, בדמוקרטיה ומה לא.
זו טעות. אוכלוסיות בסיכון כוללות את בני כל הגילים, חלקם הגדול עדיין בגיל העבודה. בנוסף, על רוב האנשים הנמצאים בסיכון לא תראו כלום והם יראו לכם בריאים לחלוטין, והחלק הכי מבהיל: יש מצב שאתם בעצמכם בסיכון, אתם פשוט לא יודעים.
גם המחלה שלי, נדירה ומיוחדת, לא שלחה לי מכתב בדואר. חודשים ארוכים עברו כשאני בכלל לא חושדת אך המצב החריף עד כדי כך שהלכתי לבדיקות, אובחנתי, ומשם היא הפכה למלווה הקבועה שלי.
אוכלוסיות צעירות בסיכון הן פלח אוכלוסיה שאף אחד לא מדבר עליו. פרט לסרטון של תאגיד השידור "כאן" שנעשה אי-שם בתחילת המגיפה, אף אחד לא מתייחס אלינו, אף אחד לא חושב עלינו, אף אחד לא עוצר לרגע לחשוב על כך שאנחנו המון אנשים שמדינת ישראל מתעלמת מהם.
איכשהו בלענו את העלבון כשגרמו לאחרים להתייחס אלינו כאילו אנחנו בעצמנו אלה שפוגעים בכלכלה ולא נגיף מסתורי מסין, איכשהו התאוששנו מהכאב כשזלזלו במוות של אנשים מהנגיף כי היו מחלות רקע, איכשהו חרקנו שיניים ונשארנו בבית כשכולם נסעו לפאנג'ויה למרות שהמספרים שוב התחילו לעלות, איכשהו ניגבנו את הדמעות אחרי 2000 מתים מיותרים בגל התחלואה האחרון ואיכשהו שרדנו כדי לספר כמה סיוטי זה כשיש גל חדש כי מערכת הרפואה נמצאת תחת עומס והטיפול בנו מתעכב, נדחה, או ניתן בצורה שאינה מיטבית. עכשיו, כשגם חובת המסכות בחללים סגורים הוסרה, כבר לא נשאר לנו מה לתת.
אגב, לא רק אוכלוסיות בסיכון סובלות מהמצב אלא גם אנשים "רגילים" שפשוט לא מעוניינים לחלות בנגיף שלא ברור מה ההשלכות שלו לטווח ארוך.
גאוס היה זה שבנה את עקומת ההתפלגות הנורמלית: עקומה בצורת פעמון המסמלת התפלגות נורמלית של תופעות אנושיות. רוב האנשים, על פי גאוס, לא נמצאים באף קצה: לא בקצה המומחה, היודע להתמודד עם מאמרים, מידע אפידמיולוגי ומושגים רפואיים ולא בקצה המכחיש את המגיפה מכל וכל ומגייס את מזג האוויר, כיוון נדידת העופות ומציאת סלמונלה בממתקים על מנת להצדיק את תיאוריות הקונספירציה שלו.
על פי גאוס, רוב האנשים נמצאים באמצע. הם מוזנים מכל מיני מקורות, מהימנים פחות או יותר, מאמינים בתיאוריות המתיישבות הכי טוב עם השקפת עולמם, מאמינים למה שהם נחשפים אליו בתקשורת הרשמית או במדיות החברתיות. אני מבינה את זה, אבל עכשיו פונה ללב שלכם.
כשאתם יצאתם מהסגרים ונשמתם לרווחה – אני נשארתי בבית.
כשאתם חזרתם לשגרה מלאה – נשארתי בבית.
יצאתם להופעות? אני בבית.
הלכתם לאירועים משפחתיים? טסתם לחו"ל? יצאתם לבית מלון? הלכתם לסופר, לקופת החולים, לדואר, לעבודה, ללימודים, בלי לחשוש לחייכם? אני נשארתי בבית. נעזרתי בחברים (אני עדיין נעזרת), או ששמתי נפשי בכפי, יצאתי חמושה במסכות איכותיות (ויקרות) ובחרתי בקפידה את השעות בהן אני יוצאת בתקווה שיהיו כמה שפחות אנשים במקום שאליו אני הולכת. אני לא יכולה לעבוד בעבודה שלי יותר וגם ללימודים אני הולכת רק כשאני חייבת ואת השאר לומדת דרך הזום.
האווירה כרגע היא אווירת סוף קורונה. כולם משאירים מאחוריהם את הטראומה של השנתיים האחרונות, הממשלה החליטה להסיר את כל המגבלות – החלטה שלא ברור כמה ממנה מושכלת וכמה ממנה נעשית ממניעים פוליטיים נטו – אך הנגיף עוד כאן. ולא רק הוא, גם נגיף הפוליו התחיל להרים את ראשו ושאלוקים יעזור לנו עם ההתפרצות הבאה של חצבת כשאנחנו שומעים על ירידה בהיענות לחיסוני שגרה.
קראתי פעם את האמרה "לא החזק שורד, אלא זה המסתגל במהירות לשינוי". הזמנים השתנו וכרגע המצב הוא כזה שיש נגיף חדש שהספקנו ללמוד עליו בשנתיים האחרונות המון אבל יש עוד הרבה שנגלה בהמשך. הנגיף הזה מידבק בצורה טיפתית, ומסכות, שהן מטרד נסבל לדעתי, יכולות לסייע בעצירת ההדבקה ושמירת הבריאות של כולנו איתנה וחזקה. אני לא מכירה אדם אחד ששמח בתופעות הלוואי ארוכות הטווח הנשארות חודשים לאחר ההחלמה.
אני לא באה לשכנע אף אחד, לא לכעוס, לא להטיף ולא לגלגל עיניים. אני רק פונה לחמלה האנושית הבסיסית שעולה בכל אחד מאיתנו כשהוא רואה אחר זועק לעזרה, ומבקשת: אנא, המשיכו להקפיד על מסכות במקומות צפופים, הומי אדם ולא מאווררים.
בשבילכם זה חוסר נוחות קטן. עבורי ועבור חברי שלא רוצים לחלות זה המינימום על מנת שנוכל להמשיך לשרוד. זה צינור החמצן האחרון שלנו לעולם שבחוץ.
תודה.
שירה-אמונה אמסלם
שירה-אמונה אמסלם משתייכת לאוכלוסיות בסיכון ופונה ללב שלכם. אם אתם תעטו מסכה, לה ולחבריה יהיה סיכוי לשגרה.