מה אנחנו יודעים היום על לונג קוביד (Long COVID) במבוגרים?
27.1.2022
"לונג קוביד" הוא כינוי למצב שבו תסמיני מחלת הקוביד נמשכים שבועות או חודשים. חלק מראשוני החולים סובלים מהמצב הזה כבר קרוב לשנתיים. במקור, כשהתחילו להצטבר המקרים, המצב כונה "פוסט קורונה" (לאחר קורונה), אולם קבוצות של חולים דחפו לשינוי השם כך שיתאר נכון יותר את המצב שממנו הם סובלים: עבור רובם, לא מדובר במצב שהחל לאחר מחלת הקוביד, כי אם במחלה אחת ממושכת, אשר מתסמיניה הם החלו לסבול עוד בעת מחלת הקוביד, המשיכו לסבול גם לאחר שנמצאו שליליים לנגיף (ולכאורה החלימו), אך למעשה פשוט לא החלימו.
ישנם גם אנשים שהמחלה שלהם התאפיינה בשני שלבים נפרדים לגמרי – המחלה הראשונית מיד אחרי ההדבקה, והמחלה השניונית שהחלה שוב לאחר כמה שבועות שבהם כבר התחילו להחלים. כיום שתי הקבוצות האלו נכללות תחת ההגדרה "לונג קוביד", ויש חפיפה רבה בין התסמינים שמדווחים בשתי הקבוצות.
ישנן הערכות שונות לגבי שכיחות התופעה והן נעות בטווח עצום שבין 10% לבין 70% מהנדבקים. ההבדלים הגדולים בהערכות נובעים מהבדלים בתכנון המחקרים ובהגדרות שאליהן מתייחסים:
- מה נכלל תחת ההגדרה לונג קוביד? האם מתייחסים גם לתסמין ממושך יחיד או שמתייחסים רק לשילוב של כמה תסמינים ביחד? לדוגמה, האם חוש ריח שלא חזר במשך מספר חודשים נופל תחת ההגדרה או לא?
- מהי נקודת הזמן שבה סוקרים את החולים? מספר האנשים שסובלים מתסמינים במשך חודש גדול יותר ממספר האנשים שסובלים מתסמינים לאחר חצי שנה, לכן ישנה חשיבות גדולה לנקודות הזמן שבהן מתמקדים.
- מהי אוכלוסיית החולים שבה מתמקד המחקר? פעמים רבות נוח לחוקרים לעקוב אחרי חולים שהיו מאושפזים בבית חולים, כי כך יש מידע מדויק על מהלך המחלה שלהם. קל להבין כיצד אנשים שחוו מחלה קשה וסוערת זקוקים לזמן רב כדי להחלים, ולכן במחקרים שסוקרים אוכלוסייה כזו מוצאים שיעורים גבוהים במיוחד של לונג קוביד. לעומת זאת, לונג קוביד מופיע גם אצל אנשים שהמחלה הראשונית שלהם הוגדרה קלה, ולעיתים אפילו אצל אנשים שחוו הדבקה ללא תסמינים.
התמונה שעולה ממרבית המחקרים היא שהתופעה יותר נפוצה בנשים מאשר בגברים, כאשר הקבוצה הפגיעה ביותר היא נשים בין גיל 30 לגיל 70. גורמי סיכון נוספים הם אסתמה, עודף משקל, יתר לחץ דם, מחלות פסיכיאטריות קיימות, דיכוי חיסוני ועוד.
התסמינים הנפוצים ביותר במבוגרים הם עייפות וחולשה קיצוניות, עד כדי קושי רב בביצוע מטלות יומיומיות, כאבי שרירים וכאבי פרקים, שיבושים ממושכים בחוש הריח, קשיי נשימה וכאבים בחזה, דפיקות לב ודופק מהיר, פגיעה ניכרת בזיכרון ובריכוז, כאבי ראש, נשירת שיער, חום ממושך, דיכאון וחרדה, קשיי שינה, שיבושים במחזור החודשי ותסמיני גיל המעבר, תחושות נימול ו/או זרמים חשמליים, טינטון, ועוד.
אחד המחקרים המקיפים בתחום הוא מחקר בינלאומי שנהגה ותוכנן על ידי התארגנות עצמאית של חולים ובכללם גם חוקרים מאוניברסיטאות בלונדון, ניו-יורק, ואורגון [1]. הוא סוקר מספר גדול מאוד של תסמינים, כולם כאלה שדווחו על ידי החולים עצמם. בנוסף, המחקר הזה הוא מהראשונים שמתארים עד כמה התסמינים הממושכים משפיעים על החיים של החולים: בעת עריכת המחקר, רק כרבע מהחולים חזרו לעבוד באותו היקף משרה שבו עבדו לפני המחלה, בעוד שכחצי מהחולים נאלצו להפחית שעות עבודה ועוד כרבע נוסף לא חזרו לעבוד כלל. הסיבות העיקריות לקיצוץ בהיקף המשרה היו העייפות הקשה והפגיעה בזיכרון ובריכוז.
ישנם דיווחים רבים על תסמינים ממושכים גם בילדים ובבני נוער. בדומה למה שקורה אצל מבוגרים, גם כאן קיימות הערכות שונות של היקף התופעה. האומדנים נוטים להיות נמוכים יותר ככל שהגיל יורד ומשך המעקב עולה, והם תלויים גם באופן ההגדרה ואופן המדידה של התופעה. לפי הערכות מרכזיות, התופעה מאפיינת 1%-7% מהילדים המאומתים. נראה שגם אצל ילדים התסמינים הנפוצים הם בעיקר תשישות קשה, קשיי נשימה, כאבים וקשיי זיכרון וריכוז.
כיום, עדיין לא ברור מהו הגורם לתופעת הלונג קוביד. לא מן הנמנע שמדובר באוסף של כמה תופעות שונות, שלכל אחת גורם אחר. אחת ההשערות המובילות היא שמדובר בשיבוש כלשהו בפעילות מערכת החיסון שגורם לתגובת דלקת כרונית, ייתכן שכתוצאה מהימצאותם של נוגדנים עצמיים (נוגדנים המזהים מרכיבים השייכים לגוף כגורם זר).
השערה נוספת היא שמערכת החיסון אינה מצליחה "לסלק" לגמרי את נגיף הקורונה, כך שהוא נשאר ברקמות שונות בגוף, ושם הוא מותקף שוב ושוב על ידי מערכת החיסון, בניסיונות לחסל אותו סופית. עוד השערה היא שבשלבים הראשונים של המחלה נוצרו קרישי דם רבים, אשר חלקם לא התפרקו והם נשארים ״תקועים״ בכלי הדם שמזינים את האיברים ואת הרקמות. ישנם ממצאים שתומכים בכל אחת מההשערות הללו, וכאמור, ייתכן שאצל אנשים שונים ישנן בעיות הנובעות מסיבות שונות.
לסיכום, לונג קוביד היא תופעה נפוצה, שמשפיעה על כל תחומי החיים של הלוקים בה. על אף שחולים אלו אינם ממלאים את המחלקות לטיפול נמרץ, רובם סובלים משורה של תסמינים שמשבשים את חייהם, ופעמים רבות הם זקוקים לעזרה ולטיפול רפואי, כמו גם לטיפול פארא-רפואי כמו פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק. חשוב לזכור שאנחנו נמצאים במצב מתגלגל: לצד מחקרים שפורסמו בספרות הרפואית, חשוב להקשיב לחולים ולמה שהם מתארים על מצבם, שכן אנחנו רק מתחילים להבין התופעה, את הגורמים לה ואת השלכותיה.
מקורות:
- https://www.thelancet.com/journals/eclinm/article/PIIS2589-5370(21)00299-6/fulltext
- https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2784918
- https://journals.plos.org/plosmedicine/article?id=10.1371/journal.pmed.1003773
- https://www.bmj.com/content/374/bmj.n1648
- https://www.ons.gov.uk/peoplepopulationandcommunity/healthandsocialcare/conditionsanddiseases/bulletins/prevalenceofongoingsymptomsfollowingcoronaviruscovid19infectionintheuk/6january2022
- https://www.who.int/publications/i/item/WHO-2019-nCoV-Post_COVID-19_condition-Clinical_case_definition-2021.1
- https://www.cdc.gov/vaccines/acip/meetings/downloads/slides-2021-11-2-3/03-COVID-Jefferson-508.pdf
- https://www.mdpi.com/2076-393X/10/1/81
- https://www.ons.gov.uk/peoplepopulationandcommunity/healthandsocialcare/conditionsanddiseases/articles/technicalarticleupdatedestimatesoftheprevalenceofpostacutesymptomsamongpeoplewithcoronaviruscovid19intheuk/26april2020to1august2021