מחיר הטעות: תסמונת PIMS בילדים

30.01.2022

אחרי שנתיים של מגפה, שבה מספר הווריאנטים מתחרה רק במספר ההנחיות, הציבור עייף. קוראים לזה ״עייפות פנדמית״.
אצל הורים לילדים, בעיקר ילדים קטנים, העייפות הזאת קשה במיוחד – הודעות ״הורים יקרים״ בוואטסאפ, בידודים וימים ארוכים בבית עם הילדים. ציבור הילדים סבל בשנתיים האחרונות מריחוק חברתי, מבידודים ומסגרים. אין ספק כי יש לעשות הכול כדי לשמור על היציבות בחיי הילדים. גם מחיר נפשי הוא מחיר.

אולי מסיבה זו, המתווה הממשלתי שהוחל ביום חמישי האחרון נראה כפתרון אידיאלי: הילדים ייבדקו רק פעמיים בשבוע, מי שחולה יישאר בבית, וכל השאר ימשיכו בשגרה שכל כך התגעגענו אליה.

האומנם?

כרופאים, פעמים רבות אנו ממליצים למטופלינו המלצות שלא ינעמו לאוזניהם, למשל מתוך שקלול גורמי הסיכון הנוכחיים והשפעתם הצפויה על מסלול חייו של המטופל לעתיד לבוא. דומה שזה מה שקורה הפעם.

אנחנו נמצאים כעת בשיאו של גל תחלואה חסר תקדים. כך למשל, אם לפני חודש היו כאן "רק" כ-500 ילדים מאומתים מתחת לגיל 11, היום מספרם גדול פי 30. אף על פי שהאומיקרון אכן נחשב לווריאנט פחות וירולנטי, כלומר קל יותר, מספרי החולים הקשים שוב שוברים שיאים ובתי החולים נמצאים כבר בתת ספיקה מבחינת יכולתם לטפל בכלל החולים – חולי קורונה וחולים אחרים.

החלת המתווה בעת הזו משמעה תחלואה נרחבת, סמויה וגלויה, בקרב הילדים. לא צריך תואר באפידמיולוגיה כדי להבין איך בזמן קצר ביותר יתפתחו שרשראות הדבקה כמעט בכל כיתה וגן ילדים בישראל.

המסר שלפיו עדיף פשוט ״לחלות ולגמור עם זה״ הוא מסר מסוכן ביותר. אמנם רוב הילדים יעברו את השלב החריף של המחלה בקלות יחסית, בדומה למחלות חורף אחרות, אך כאן נכנס לתמונה משתנה נוסף. בקורונה אנו מכירים כמה מצבים שעלולים לפגוע קשות בבריאותם של הילדים, הן בסמוך להחלמה והן בטווח הרחוק. פגיעים בעיקר הם אלה שאינם יכולים להתחסן מפאת גילם או מצבם, או שהוריהם בחרו שלא לחסנם.

תסמונת פימס (PIMS) היא אחד המצבים האלה. מדובר במחלה סוערת ולעתים קשה המופיעה בשכיחות של 1:3,000 לערך מהילדים מאומתי הקורונה. המחלה לרוב מופיעה בילדים בגילים 6-11, כאשר הגיל הממוצע הוא תשע, אם כי בגל האומיקרון היו דיווחים גם בגילים צעירים יותר. מדובר במצב דלקתי של כמה ממערכות הגוף והוא מלווה בחום גבוה, כאבי בטן, הקאות, שלשולים ופגיעה בשריר הלב ובתפקוד הכליות. לא בכל מקרה, כמובן, מעורבות כל המערכות. לתסמונת יש לשמחתנו טיפולים יעילים, אך הם צריכים להינתן תחת השגחה. ואכן, למעלה ממחצית מהילדים שלקו בתסמונת הזו אושפזו במחלקות הטיפול הנמרץ.

בניגוד לתקווה שבווריאנט האומיקרון לא נראה ילדים הלוקים בתסמונת, דיווחים מהעולם שהגיעו אלינו בשבוע האחרון מלמדים כי זה אינו המצב. גם באומיקרון יש עלייה בשכיחות האירועים האלה, לעתים באותה תדירות כמו בווריאנטים הקודמים.

בשל מספר המאומתים העצום עלינו להתכונן למציאות שבה יהיו כאן עשרות ומאות חולי PIMS בזמן קצר. במצב זה חשוב כי נעשה הכול כדי לווסת את מספר הילדים המאומתים כדי שנוכל להבטיח טיפול מיטבי לכולם.

הדלקת הרב מערכתית היא הבעיה העיקרית שמדירה שינה מעינינו, הרופאים, אך קיימים מצבים נוספים שעלולים להופיע לאחר מחלת קורונה – תופעות של Long Covid, למשל – וייתכן שחלקם יתגלו רק בשנים הבאות.

האם זה הזמן להפסיק את הבידודים? האם אין בעיה עם גל תחלואה מתגבר בקרב ילדים ופעוטות? אין ספק שעלינו לפעול ככל יכולתנו כדי להבטיח עבור דור העתיד שלנו רציפות לימודית וחברתית. זה בנפשנו ובנפשם. עם זאת, האם זה אפשרי לעשות זאת מבלי שדאגנו באמת להגן על כל הילדים באמצעות חיסונים בבית הספר, אוורור איכותי, התקנת מסננים, הקטנה של גודל הכיתות ולמידה היברידית במידת הצורך? האם דווקא כעת, בשיא המגפה, נכון לשחרר את הבלמים ולהרפות?

הלוואי שאנחנו טועים ולמרות הדיווחים מהעולם אף אחד מהתרחישים שציירנו כאן לא יתממש. זו בהחלט אפשרות ואנחנו מייחלים לה.
אבל לכל טעות יש מחיר, ובמקרה הזה מחיר הטעות הוא בלתי נסלח, שכן הוא כולל עשרות ומאות ילדים שאינם מקבלים את הטיפול המיטבי שהם זקוקים לו ואלפים הסובלים מתסמינים ארוכי טווח שאפשר למנוע. אנו ממליצים למקבלי ההחלטות לשקול היטב את מחיר הטעות ולהביא אותו בחשבון בקביעת המדיניות בהתמודדות עם מגפת הקורונה.

ד"ר גיל צ'פניק, מומחה ברפואת ילדים ב"מכבי שירותי בריאות"