מדעת עושה סדר – כמות הנוגדנים בדם אצל מחוסנים

4.4.2021

ב-31 במרץ התפרסמה בקבוצת "ידיעות" כתבה על מחקר המתבצע בבית החולים שיבא. המחקר שהחל כאשר צוותי בית החולים החלו להתחסן בתחילת מבצע החיסונים, עוקב אחרי מצבם החיסוני של חברי הצוות לאורך הזמן. לפי הכתוב בכתבה המדוברת, ממצאי המחקר מראים כי לאחר חודשיים יש דעיכה משמעותית ברמות הנוגדנים בדמם של חלק מהמחוסנים. בכתבות אחרות, אגב, ניתן מידע שונה למדי, למשל, הודגש כי רק אצל 2 מתוך 2,500 מחוסנים חלה ירידה ברמת הנוגדנים, פחות מאלפית.

צוות המחקר הגיב בצורה המקובלת והמעט מסויגת של מדענים: "אנחנו עדיין לא בטוחים שיש לירידה הזו משמעות", אך תגובה זו נדחקה לשולי הכותרת המשנית וגוף הכתבה, בעוד הכותרת הראשית זעקה: "כמות הנוגדנים בדם אצל מחוסנים פוחתת דרמטית" וגוף הכתבה נפתח בטקסט המודגש: "סימנים מטרידים ראשונים לירידה אפשרית ביעילות החיסון נגד קורונה". האם מדובר בתוצאה דרמטית ומדאיגה, או ששוב התקשורת בוחרת לייצר בהלת-שווא כדי למשוך קוראים?

ראשית יש לציין שתוצאות המחקר של שיבא לא פורסמו באופן רשמי, כך שאין לנו את הנתונים המדויקים, ואנחנו מתבססים כרגע רק על הצהרות בתקשורת שיתכן שאינן מדויקות. עם זאת, התוצאה הזו אינה מפתיעה כלל ולמעשה היא צפויה הן ממה שידוע לנו משנים של מחקר וניסיון לגבי חיסונים וחסינות, והן מתוצאות ניסויי שלב 1 ו-2 של פייזר ומודרנא, שהראו תופעה דומה. אם כך, האם עלינו לדאוג?

מבחינה ביולוגית יש להבין שלאחר כל חשיפה לגורם זר (מחלה, זיהום או בעקבות קבלת חיסון), כאשר נוצרת חסינות, ברוב המכריע של המקרים חסינות זו תתבטא בנוכחות של נוגדנים בדם, אך לא בהכרח, ולא רק בנוגדנים. מערכת החיסון הינה מערכת מורכבת ונוגדנים מהווים חלק קטן ממנה. בנוסף לנוגדנים נוצרים גם תאי T בעלי תפקידים חשובים ביצירת חסינות. גם הנוגדנים עצמם, יש לציין, מיוצרים ע"י תאים – תאי B. אך מכל מרכיבי מערכת החיסון, המרכיב שהכי קל לבדוק ולמדוד הוא כנראה רמת הנוגדנים בדם. מדובר בבדיקת דם פשוטה ומהירה. בדיקה של המרכיבים התאיים של מערכת החיסון מסובכת בהרבה.

לכן, במקרים רבים אנחנו מסתמכים על רמת הנוגדנים בדם כאומדן לחסינות, אך אומדן זה אינו חזות הכל ויש להבין אותו בהקשר המוגבל שלו. יתרה מכך, אנו יודעים שלאחר כל חשיפה הגורמת לעלייה ברמת הנוגדנים בדם, נראה לאחר מכן דעיכה איטית. זו עובדה מאוד בסיסית באימונולוגיה, שנחקרה ומתוארת בספרות המקצועית כבר עשרות שנים. הסיבה לכך פשוטה – ייצור של נוגדנים ברמות גבוהות עבור כל גורם מחלה שהגוף נתקל בו הוא מעמסה על מערכות הגוף, ובעל פוטנציאל לגרימת נזק ולא רק תועלת. לכן, לאחר תקופה ללא חשיפה, הגוף מוריד את רמות הנוגדנים בדם, וכאשר יש חשיפה חוזרת הרמה שבה ועולה מהר מאוד.

העובדה הזו כל כך בסיסית וצפויה, שהיא אפילו נצפתה במבחנים הקליניים של פייזר ומודרנא, שם אצל חלק מהנסיינים נצפתה דעיכה כזו. היא גם נצפתה במחלימים מ-COVID-19, ואף עלתה לכותרות כבר בסוף הקיץ הקודם, בטענה שהחסינות במחלימים אינה מחזיקה. אנשי מקצוע הרגיעו, והמחקר היום מראה שברוב המקרים החלמה מעניקה הגנה משמעותית לאורך זמן, כנראה בגלל מרכיבים אחרים של מערכת החיסון שקצת יותר קשה למדוד אותם במחקרים מהירים. ואכן, מחקרים שעשו את המאמץ הנוסף הזה, הן במחלימים, ולאחרונה גם במחוסנים, מצאו שמרכיבים אלו מחזיקים מעמד זמן רב.

מושג שאולי חשוב להבין בהקשר זה הוא "מתאם חסינות", או "אומדן לחסינות". הכוונה לאיזשהו מדד שממנו אנחנו יכולים להסיק לגבי חסינות. בחלק מהמקרים ההיסטוריים אנחנו בהחלט מסתמכים על רמת נוגדנים, ואילו במקרים אחרים בדיקת נוגדנים אינה בהכרח מהווה את אומדן החסינות האולטימטיבי, כמו באדמת, שם מי שחוסן פעמיים נחשב למחוסן גם אם הוא שלילי בבדיקת נוגדנים. אומדן החסינות במקרה זה הוא מספר החיסונים. במקרה של COVID-19 אין לנו עדיין אומדן חסינות טוב, וזה כולל את בדיקות הנוגדנים. אנחנו עדיין לא יודעים להסיק מבדיקות אלו, או מהתוצאות הכמותיות שלהן, האם מישהו מחוסן או לא. יכול להיות שבעתיד יהיו לנו אומדנים כאלו, אך בשלב זה, ככל שזה נוגע לכתבות על רמות נוגדנים בהקשר של חסינות, כדאי להיות ספקן לגבי הכתוב.

אז האם עלינו להיות מודאגים? כרגע לא. אין סיבה. אנשי מדע תמיד אוהבים להיות מסוייגים, כי המציאות מורכבת, ובמקרה זה היא מאוד מורכבת, אך בשלב זה, מוקדם ומיותר לחלוטין להספיד את החסינות ארוכת הטווח. יש לזכור גם שלא מדובר במצב בינארי. בהחלט יכולה להיות דעיכה בחסינות, גם זו תופעה מוכרת, אך אדם לא עובר ממצב שבו הוא מחוסן לגמרי, למצב שבו הוא חשוף לחלוטין בן-רגע. זהו תהליך הדרגתי שלא בהכרח חייב להסתיים בביטול מוחלט של החסינות. כל עוד החיסון מספק הגנה מפני מחלה קשה, הוא עושה את עבודתו. יכול להיות שנצטרך בעתיד לתת מנות דחף, אם עוד בכלל יהיה בזה צורך בעולם שבו כבר חוסנה מרבית האוכלוסיה (או החלימה), עולם בו COVID-19 איננה פנדמיה (מגפה מפושטת, כלל-עולמית).

אנחנו שוב נתקלים, אם כן, במצב בו התקשורת בוחרת לייצר כותרות מפחידות במקום להתמקד במסר מדעי מקצועי ומאוזן. במהלך כל המגיפה אנו משלמים את המחיר על התנהגות חסרת-אחריות זו של התקשורת. גם עתה עלולים אנשים לפרש כותרות אלו כסיבה לא להתחסן (שכן אם הם מסיקים, בטעות, שהחיסון אינו יעיל לטווח הארוך, אז מה הטעם בכלל בחיסון?). זוהי ממש חבלה במטרה לאומית וגלובאלית, ולשם מה? התקשורת בארץ חייבת להבין את תפקידה והשפעתה, ולנהוג באחריות בעניינים אלו.