אודות חצבת

מחלת החצבת נגרמת על ידי וירוס החצבת (rubeola או red measles). וירוסי חצבת שנמצאו עד עתה שייכים לקבוצה אנטיגנית אחת (כלומר, בהפשטה, מערכת החיסון שלנו מזהה את כולם גם אם היא פגשה קודם סוג שונה של הווירוס מזה שבו נדבקנו כעת). מחלת החצבת מידבקת מאוד, ובאוכלוסייה שאיננה מחוסנת, אדם חולה ידביק בממוצע 18 אנשים נוספים.

תקופת הדגירה של חצבת היא 12-10 יום, ובמהלכה הווירוסים מתרבים בחלק העליון של דרכי הנשימה, ומגיעים לדם ודרכו לאיברים נוספים בגוף. בתום תקופה זו מתרחשת עלייה בחום הגוף, שיעולים, נזלת ודלקת הלחמית של העיניים. לאחר 4-2 ימים מתחילה פריחה למשך 6-5 ימים. הפריחה מתחילה מלמעלה (כלומר מהראש) ומתפשטת כלפי מטה (צוואר, ידיים, רגליים), ונעלמת באותו סדר בה הופיעה. מזמן ההדבקה ועד ארבעה ימים לאחר שמופיעה הפריחה החולה מפזר וירוסים חיים בסביבה (דרך חלל האף והלוע).

אין טיפול למחלת החצבת, למעט טיפול תומך בסימפטומים.

ב-30% ממקרי החצבת מתפתחים סיבוכים. מרבית הסיבוכים קורים בילדים מתחת לגיל 5 ובבוגרים מעל גיל 20. על פי סקר שנערך בין השנים 1982 ו-1995, הסיבוכים הנפוצים של חצבת הם שלשול (8%), דלקת של האוזן התיכונה (7%, בילדים בלבד) ודלקת ריאות (6%) שיכולה להיות ויראלית ולעתים מסתבכת לדלקת ריאות חיידקית. מרבית מקרי המוות מחצבת הם כתוצאה מסיבוך זה.

פרכוסים מתרחשים בכ-0.7%-0.6% מהמקרים. דלקת של המוח (אנצפליטיס) מתרחשת בכ-0.1%. היא מתחילה 15-1 יום לאחר הפריחה ומתאפיינת בחום, בכאבי ראש, בהקאות, בקישיון בצוואר, בבלבול ולבסוף בתרדמת. כ-15% מהלוקים בסיבוך זה נפטרים כתוצאה ממנו. אצל 25% יישאר נזק נוירולוגי.

סיבוך נדיר של המחלה נקרא SSPE (קיצור של Subacute sclerosing panencephalitis). מדובר בניוון של המוח ומערכת העצבים המרכזית שמתרחש בממוצע 7 שנים לאחר המחלה, המתאפיין בהתדרדרות הדרגתית בהתנהגות וביכולת השכלית, בפגיעה בהליכה ולבסוף במוות. על פי מחקר עדכני, נראה כי שכיחות SSPE עומדת על כ-1 מתוך 600 ילדים שחלו בחצבת כשהיו מתחת לגיל שנה וכ-1 מתוך 1400 ילדים שחלו בחצבת כאשר היו גדולים יותר. 

בסך הכול, כ-0.2% ממקרי החצבת בעולם מסתיימים במוות (במדינות מתפתחות אחוזי התמותה גבוהים יותר, כ-10%). על פי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2013 היו בעולם כ-145,700 מקרי מוות מחצבת.

וירוס החצבת הוא הווירוס המידבק ביותר הידוע לאדם. ההדבקה היא מאדם לאדם באמצעות טיפות שמקורן במערכת הנשימה (שיעולים ועיטושים). הווירוס נותר באוויר החדר עד שעתיים לאחר שאדם חולה ביקר בו.

מחלת החצבת היא מחלה של בני אדם בלבד. אין מאגר של הווירוס בקרב בעלי חיים או בקרב נשאים שאינם סימפטומטיים.

מחלת החצבת מידבקת 4 ימים לפני הופעת הפריחה ו-4 ימים אחרי הופעתה.

בארה"ב, לפני אישור החיסון בשנת 1963, יותר מ-90% מהאוכלוסייה חלתה בחצבת עד גיל 15. בעקבות תחילת השימוש בחיסון, מספר מקרי החצבת ירד ב-95%. בשנת 2013 עמד הכיסוי החיסוני העולמי על 84% מילדי העולם.

אודות החיסון

החיסון נגד חצבת הוא חיסון בווירוס מוחלש שניתן בזריקה אחת יחד עם החיסונים נגד אדמת וחזרת (MMR) ואפשרי גם בצירוף חיסון אבעבועות רוח (MMRV – מאושר לשימוש עד גיל 13 בלבד). החיסון ניתן בישראל בשתי מנות – הראשונה בגיל 12 חודשים והשנייה בכיתה א'. כעיקרון ניתן לחסן גם לפני גיל 12 חודשים, אבל יעילות החיסון פחותה במקרה כזה. יעילות החיסון – כ-95% לאחר המנה הראשונה ויותר מ-99% לאחר המנה השנייה. מחקרים סרולוגיים ואימונולוגיים מראים שההגנה בעקבות החיסון היא ארוכת טווח, כנראה לכל החיים.

תופעות הלוואי מהחיסון עלולות להתרחש 12-5 ימים לאחר מתן החיסון ולהתבטא כמחלה קלה. חום שנמשך כיומיים מתרחש בקרב כ-22%-5% מהמחוסנים. פריחה נצפית בקרב כ-5% מהמחוסנים.

במקרה של חשיפה של אדם לא מחוסן למחלת החצבת, ניתן לתת את החיסון עד 72 שעות לאחר החשיפה ולקבל הגנה יעילה מהמחלה. עד שישה ימים מהחשיפה למחלה ניתן לתת גם טיפול בנוגדנים, שמקנה הגנה זמנית מהמחלה. לאחר מתן נוגדנים יש להמתין לפחות 5 חודשים עד למתן חיסון נגד חצבת.

על מנת להשיג "חיסוניות עדר" נגד חצבת, דרוש ש-95% מאוכלוסייה תהיה מחוסנת.

שמועות

בעבר נטען שקיים קשר בין חיסון ה-MMR לבין אוטיזם. מחקרים רבים ונרחבים בוצעו על מנת לבדוק טענה זו, ולמרות מאמצים רבים לא נמצא כל קשר בין החיסון לבין אוטיזם. ראשית הקישור בין חיסונים לאוטיזם במחקר שפרסם ד"ר אנדרו וויקפילד ב-1998, ובו העלה השערה שיש קשר בין חיסון ה-MMR (חצבת, חזרת, אדמת) ובין סינדרום של התנהגות אוטיסטית. לימים התגלה שהמחקר זוייף, שוויקפילד קיבל שוחד מעורך דין שתבע את חברת התרופות בשם הילדים שלקו כביכול באוטיזם, ושוויקפילד עצמו הוציא פטנט לחיסון MMR "שלא גורם לאוטיזם" עוד לפני שערך את המחקר. לאור זאת, העיתון Lancet, אחד משני העיתונים המובילים בעולם הרפואה, מחק אותו מרשומותיו.

מקורות

1. Measles – מתוך אתר ה-CDC
2. Barrett, T. (1999). Morbillivirus infections, with special emphasis on morbilliviruses of carnivores. Veterinary microbiology, 69(1), 3-13.‏ (קישור ל-Science direct)
3. Measles – באתר ה-WHO
4. Immunizations for Public Health
5. What Is R0?: Gauging Contagious Infections – מתוך Healthline
6. על הקשר שלא קיים בין חיסונים לאוטיזם
7. Wendorf, K. A., Winter, K., Zipprich, J., Schechter, R., Hacker, J. K., Preas, C., … & Harriman, K. (2017). Subacute Sclerosing Panencephalitis: The Devastating Measles Complication That Might Be More Common Than Previously Estimated. Clinical Infectious Diseases.‏ (תקציר המאמר)