המדריך המקוצר לאלרגיה לאבק
האשמה העיקרית: קרדית אבק הבית
קרדית אבק הבית (House dust mite) היא יצור זעיר באורך כרבע מילימטר, שחי בקרבת אבק הנוטה להצטבר במקומות סגורים ובייחוד במגורי אדם. התגובה האלרגית המוכרת לאבק לא נובעת באופן ישיר מהיחשפות לאבק או לקרדית עצמה, אלא משאיפה של צואת הקרדית, המתערבבת עם משקעי אבק ומשתחררת באוויר.
הקרדית מצויה ברוב משקי הבית בעולם, מה שהופך את האלרגיה לאבק לאחת מצורות האלרגיה הנפוצות ביותר, בייחוד באזורים מתועשים. למרות המראה המאיים שלה, הקרדית איננה טפיל. היא לא חיה על גוף האדם או בתוכו. היא ניזונה מתאי עור מתים שנושרים מבני הבית ונמצאים באבק, ומעדיפה מקומות חמים ולחים, בייחוד מיטות, מצעים, שטיחים ורהיטים מרופדים.
תסמינים
אלרגיה לאבק נוטה להתפתח בילדות והתסמינים לרוב יופיעו לפני גיל 20. הנטייה לפיתוח תסמיני האלרגיה קשורה להיסטוריה משפחתית ולחשיפה מוגברת לאבק. את התסמינים ניתן לחוות לאורך כל השנה, והם עלולים להחמיר בסתיו ובחורף. בנוסף, ישנו קשר חזק בין אלרגיה לאבק לבין אלרגיה לאבקנים, ולכן התסמינים יכולים להחמיר בעונות המעבר. הקרדית נפוצה במצעי המיטה, ולכן חולים רבים מדווחים על תסמינים בעיקר בזמן השינה והיקיצה, אולם החשיפה לאלרגן (גורם האלרגיה) מתרחשת במשך כל שעות היום.
התסמינים הראשוניים כוללים נזלת מימית ושקופה; התעטשויות; שיעול; דלקת אלרגית בלחמית העין; גרד באף, בפה, בגרון ובעור; שיעול; כאבי ראש; פגיעה בשינה; ירידה בחוש הטעם; עייפות וחולשה.
סיבוכים
ככל שנחשפים ליותר קרדיות אבק, ולמשך זמן רב יותר, גורמי אלרגיה עלולים לגרות יותר את מערכת החיסון ולהוביל להתפתחות סיבוכים מעבר לתסמיני האלרגיה הראשוניים. על כן יש חשיבות גדולה לאבחנה מוקדמת של האלרגיה.
סיבוכים אפשריים:
אסתמה – כשמערכת החיסון פועלת בדרכי הנשימה, אצל חולים רבים מתחילה אסתמה אלרגית (Atopic Asthma). אלרגיה לאבק גורמת לאסתמה יותר מכל אלרגיה אחרת. רוב חולי האסתמה אלרגיים לאבק. התסמינים של התקף אסתמה כוללים קוצר נשימה, צפצופים ולחץ בחזה, ומתעוררים בעת החשיפה לאלרגן.
אטופיק דרמטיטיס (Atopic Dermatitis) – התגובה האלרגית מחמירה מחלה קיימת, המתבטאת בפריחה מגרדת ועור יבש.
דלקת כרונית באף ובסינוסים – עלולה להוביל לסינוסיטיס (דלקת בסינוסים), לרגישות מוגברת לאוויר יבש ולרגישות לזיהומים כגון עשן סיגריות וזיהום אוויר.
תגובה אנפילקטית – ביטוי מהיר וחמור של אלרגיה, שיכול לכלול קשיי נשימה, ירידה בלחץ הדם ועוד. תגובה שכזו במקרה של אלרגיה לאבק תקרה במקרים נדירים, כאשר יש אלרגן במזון.
תסמיני האלרגיה וסיבוכיה עלולים לפגוע באיכות החיים וביכולת לבצע פעילות גופנית, ולגרום להיעדרות מוגברת ממסגרות. בקרב מבוגרים נפוצה פגיעה בשינה הבאה לידי ביטוי בקשיי הירדמות, יקיצה לילית, נחירות, ועייפות במשך היום.
אבחנה
האבחון מתחיל בתשאול רפואי, הערכת התסמינים, מעבר על ההיסטוריה הרפואית של המטופל, בחינת סביבת המגורים ונסיבות נוספות. מחקרים הראו כי הנתונים הקליניים בלבד אינם רגישים מספיק לזיהוי אלרגיה, ולכן במקרה של חשד ממשיכים לבדיקות עזר. הבדיקה הנפוצה היא תבחין עורי (prick test), שבו הרופא מטפטף על העור תמצית המכילה את האלרגן החשוד, דוקר את העור במרכז הטיפה ובוחן אם מתקבלת תגובה אלרגית בעור (נפיחות, גרד, אדמומיות). הבדיקה פשוטה, זולה, מהירה ובעלת רגישות גבוהה. הבדיקה עלולה לצאת שלילית בנבדקים אלרגיים שמשתמשים בתרופות אנטי-היסטמיניות ולכן יש להפסיק את השימוש בתרופות האלה לפני הבדיקה. לעיתים הבדיקה עלולה לצאת חיובית בשל רגישות מוגברת, בייחוד בחולי אטופיק דרמטיטיס שאינם אלרגיים, ולכן היא לא מתאימה לכל אחד.
בדיקה נוספת היא מבחן תגר (provocation test) שבו חושפים את רירית האף או לחמית העין באופן ישיר לאלרגן, בדרך כלל באמצעות תרסיס ייעודי, ומודדים את התסמינים המקומיים. במהלך הבדיקה קיים סיכוי נמוך להתפתחות תגובה אלרגית מערכתית ולא רק מקומית. גם לפני בדיקה זו יש להפסיק לקחת תרופות אנטי-היסטמיניות ותרופות נוספות שמשפיעות על מערכת החיסון, כמו סטרואידים ונוגדי דיכאון מסוימים.
ניתן לבצע גם בדיקות דם שבודקות שינויים שמרמזים על תגובה של מערכת החיסון אצל אלרגיים, כגון רמות נוגדנים. בדיקת הדם פחות רגישה מתבחין עורי, אולם משתמשים בה במקרים קשים, לדוגמה בדרמטיטיס שאיננה מאפשרת ביצוע תבחין על העור, או בנוטלי אנטי-היסטמינים הפוגעים ברגישות התבחין העורי. ישנן בדיקות מתקדמות ויקרות יותר, גנטיות ואימונולוגיות, שנעשות בעיקר בבתי חולים גדולים ונחשבות יקרות ומסובכות. משתמשים בהן רק לאבחנה מתקדמת יותר במקרה הצורך.
באלרגיות שמידרדרות לאסתמה, האבחנה כוללת הערכת תפקודי ריאה באמצעות מד נשיפה, שמודד את העוצמה של זרימת האוויר בנשיפה אחת, ומהווה מדד לחומרת האסתמה. ניתן לבצע זאת באמצעות מד ביתי או בבדיקת תפקודי ריאות מלאה.
תסמינים מטעים
לתסמיני האלרגיה יכולות להיות מגוון סיבות שאינן אלרגיה: דלקות של דרכי הנשימה העליונות, פוליפים או בעיות במחיצת האף, שינויי מזג אוויר, מזונות ותרופות מסוימים, ניתוחי אף, קוקאין, נוגדי גודש ואף רגשות וריחות מסוימים. אלרגנים אחרים יכולים לעורר תסמינים של אלרגיה לאבק אצל אלרגיים רבים:
עובש – פטרייה שגדלה בסביבה לחה כמו במרתפים. נבגיה נישאים באוויר ושאיפה שלהם גורמת לנזלת אלרגית.
מקקים – הרוק, הצואה וחלקים נוספים בגופם הם אלרגנים פוטנציאליים, בייחוד באזורים מתועשים.
אבקנים – פרחים, דשא, עשבים ועצים.
חיות מחמד – פרווה, נוצות, שיער, קשקשים, רוק וצואה של בעלי חיים הם מקור לאלרגנים.
טיפול
הטיפול היעיל ביותר הוא הימנעות מהקרדית, במיוחד בחדר השינה: שימוש בכיסוי מיטה כדי למנוע את חדירת הקרדית, החלפה תכופה של המצעים, כיבוס שלהם בהרתחה פעם בשבוע, הוצאת השטיחים והווילונות, ובמידת הצורך שימוש בפילטרים שמסננים מיקרו-חלקיקים ביעילות גבוהה. בבית יש לשמור על לחות נמוכה וניקיון, ולהימנע מהזזה מיותרת של רהיטים, וילונות ומצעים שיכולים לשחרר את הקרדית לאוויר ולהגביר את החשיפה. ישנם תרסיסים כימיים נגד הקרדית, אולם יעילותם ובטיחותם מוטלות בספק.
הטיפול התרופתי הוא טיפול בתסמינים ולא במקור הבעיה, והוא כולל אנטי-היסטמינים, סטרואידים, תרסיסים נוגדי גודש ומשאפים קצרי-טווח וארוכי-טווח לטיפול באסתמה.
כשהאלרגיה חוזרת, או כשהטיפול התרופתי לא מביא הקלה, מומלץ לשקול טיפול באימונותרפיה, בו חושפים את המטופל למנות מבוקרות, הולכות וגדלות, של האלרגן. כך הגוף לומד להתרגל אליו ולא יפתח את האלרגיה בעת חשיפה עתידית. הטיפול מקל על תסמיני האלרגיה לשנים רבות, משפר את איכות החיים ומצמצם את הצורך בתרופות. הוא יכול להקל על אסתמה ואף להעלימה אם היא בתחילת ההתפתחות. בבדיקת עלות-תועלת, אימונותרפיה נמצאה יעילה יותר לטווח הארוך מאשר הטיפול בתסמינים. ניתן להיחשף לאלרגן באמצעות זריקות, אך טיפול זה מחייב הגעות תכופות למרפאה ונחשב למסורבל. חלופה מומלצת למקרים קלים ובינוניים היא חיסון בטבליות המכילות את האלרגן ונלקחות פעם ביום.
שימו לב: הטיפול התרופתי והטיפול האימונותרפי עלולים להוות נטל כלכלי על מטופלים רבים. הצלחת הטיפול דורשת סבלנות, שיתוף פעולה ותקשורת רציפה של המטופל עם רופאי המשפחה והרופאים המומחים.
