עדכון על מצב הכלבת בישראל 14.8.23
בחודשים האחרונים הופיעו בתקשורת דיווחים על מקרי כלבת בישראל שפגעו במגוון בעלי חיים: פרות, גירית, תנים וכלבים. בחלק מהמקרים החיות הנגועות תקפו בני אדם. כלבת היא מחלה קטלנית שהורגת קרוב למאה אחוז מהנדבקים בה. הדרך היחידה להימנע מהגורל הזה, אם כבר ננשכתם, היא לקבל חיסון נגדה כמה שיותר מהר. אנו מפרסמים המלצות והנחיות מה כולנו יכולים לעשות כדי למנוע מקרי כלבת.
כלבת היא זיהום נגיפי של מערכת העצבים המרכזית, שיכול להדביק כל יונק בעל דם חם – בעלי חיים מבויתים, חיות בר ובני אדם. בעלי חיים שבאים במגע עם בני אדם יכולים להעביר את המחלה דרך הרוק, בדרך כלל בנשיכה. קיים חיסון יעיל שמונע מחלה גם לאחר ההדבקה, אך כלבת עדיין מהווה איום במדינות רבות, כולל ישראל. הכלבת גורמת לעשרות אלפי מקרי מוות של ילדים ואנשים כל שנה, בעיקר בהודו ואפריקה [1].
ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, יש צורך לטפל במאות אנשים אשר ננשכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.
מחלת הכלבת היא מחלה סופנית המופיעה במגוון צורות. התסמינים מופיעים בין חודש לשלושה חודשים לאחר הנשיכה. התסמינים ימשיכו להתפתח במהירות ככל שהנגיף יתפשט ויתקוף את מערכת העצבים המרכזית.
מרגע הופעת תסמיני הכלבת, אין טיפול למחלה [2]. לכן, במקרה של נשיכה יש לשטוף את המקום היטב עם מים וסבון, לפנות לטיפול מיידי ולדווח למשרד הבריאות. לקבלת מידע נוסף על כלבת וחיסון, פנו לרופאת המשפחה המטפלת או אל מרפאת המטיילים.
הכלבת בישראל
בישראל מתועדים עשרות מקרי כלבת בבעלי חיים כל שנה [6]. מעבירי המחלה העיקריים הם תנים, שועלים וכלבים משוטטים, והיא מועברת במגע בין חיה נגועה לחיה שאינה מחוסנת. להתפרצות הכלבת בשנים האחרונות אחראים בעלי חיים נגועים שהגיעו מחוץ לגבולות ישראל (בעיקר מלבנון, סוריה וירדן).
גורם מרכזי להתפשטות המחלה בקרב חיות הבר הוא צפיפות יתר כתוצאה מריבוי יתר של תנים וחיות בר אחרות. ככל שצפיפות אוכלוסיותיהן גדולה יותר, כך עולה הסיכוי להעברת המחלה. אחד הגורמים העיקריים לצפיפות יתר הוא כמויות גדולות של מזון זמין מפעילות האדם בכל ימות השנה.
הרשויות האמונות על מיגור מחלת הכלבת בקרב חיות בר, משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים (רט"ג), פועלות בשיתוף פעולה לחסן את חיות הבר, בדגש על תנים ושועלים, על ידי פיזור חיסונים מהאוויר בתוך פתיונות אכילים באזורי הסיכון לכלבת שהוגדרו בהתאם למצב האפידמיולוגי בשנים האחרונות: הגליל העליון, הגולן, הגלבוע, משגב, עמק הירדן והערבה התיכונה [3].
פעולות אלו חשובות, אך יעילותן מוגבלת ויש לנקוט אמצעים נוספים למניעת התפתחותן של אוכלוסיות יתר של תנים, שועלים וחיות בר אחרות.
מה כולנו יכולים לעשות? [4]
- הגנו על חיות המחמד: אל תניחו לחיות המחמד שלכם לשוטט לבדן. בטיול עם הכלב עליו להיות קשור. חובה לחסן את הכלבים נגד כלבת. חיסון חיות הבית וחיות המשק הוא באחריות בעליהן.
- סלקו מקורות של מזון זמין: אין להשאיר אשפה גלויה. יש לפנותה לפחי אשפה ולסגור אותם היטב. אין להשליך פגרי עופות, דגים וחיות משק במקום נגיש לבעלי חיים אלא לפנותם למכלים סגורים המיועדים לכך.
- גידור מונע: מומלץ מאוד לגדר רפתות, דירים, לולים, מפטמות וגם אתרי הטמנת פסולת ומרכזי מזון.
- האכילו בחוכמה: אין להשאיר מזון לחיות מחמד בכלים פתוחים מחוץ לבית. מוטב להאכילן בשעות היום ולא בשעות הלילה – השעות שבהן חיות הבר פעילות – ואת השאריות אין להשאיר בחוץ. כמו כן יש להאכיל חתולי רחוב בצורה אחראית ולפנות את שיירי המזון והמים בתום האכלה.
- שמרו מרחק: האכלת חיות בר והתיידדות איתן עלולות לגרום לשינוי בהתנהגותן ולהפחית את חששן הטבעי מבני אדם. התקרבותן אלינו מעלה את הסיכון לפגיעה מהן.
