כללי אצבע לבדיקת מאמרים

כל הורה רוצה להאמין שהוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו. אנחנו רוצים להגן על הילדים שלנו מפני סכנות, ומניחים שקיבלנו את ההחלטות הנכונות. השאלה היא על איזה מידע אנחנו מסתמכים כדי להגיע להחלטות החשובות האלה.

האינטרנט הוא כלי נפלא שמציע לנו שפע של מידע זמין. בזכותו אנחנו יכולים לחקור כל נושא בעצמנו, ללמוד ולקבל החלטות מושכלות. הבעיה היא שבדיוק כפי שיש באינטרנט אינפורמציה מועילה, אפשר למצוא בו גם המון דיסאינפורמציה. מאז עידן פייסבוק והרשתות החברתיות, לכל אחד יש במה לכתוב את כל מה שעולה על רוחו. כך האינטרנט מוצף במידע חלקי ומטעה, תיאוריות קונספירציה פרנואידיות או טענות מדעיות לכאורה. כל עוד הטיעון מנוסח בצורה משכנעת מספיק, או "רוכב" על גלי פאניקה וחששות שכבר קיימים בציבור, המידע הלא נכון עלול לשכנע רבים ולהשפיע עליהם לרעה.

רבים מהמאמרים הפסאודו-מדעיים גם כוללים רשימת הפניות מרשימה למראה, מתוך הנחה שרוב האנשים יתרשמו מהמראה החיצוני שלה ולא יטרחו לבדוק כל הפניה לגופה. אבל כשאנחנו נכנסים להפניות האלה, אנחנו מגלים שבמקרה הטוב הכותב או הכותבת מציגים חצאי אמיתות, ובמקרה הרע מדובר בסילוף של הנתונים.

זה בסדר גמור לקרוא באינטרנט, וזה נהדר שהמידע זמין – אבל תמיד כדאי לשאול את עצמנו כמה שאלות חשובות:

1. מי עומד מאחורי הדברים הנכתבים?
2.  האם הכותב מציין את שמו ומקצועו? (יש להטיל אוטומטית ספק בכל מידע מדעי שנכתב בצורה אנונימית והכותב לא מוכן לעמוד מאחוריו, בין אם אנחנו מסכימים איתו ובין אם לא.)
3. האם ההשכלה של הכותב רלוונטית למה שכתוב? שיטוט באינטרנט לא מקנה מומחיות ברפואה. שאלו את עצמכם, האם מעדיפים לטוס במטוס שנבנה על ידי מישהו ש"קרא איפשהו" על מטוסים, או על ידי מהנדס אווירונאוטיקה?
4. על מה הכותב מסתמך? האם על מדע אמיתי, או על כתבות באתרים שוליים למיניהם.
5. מה מטרת הכותב? במה הוא רוצה לשכנע אתכם ומה האינטרס שלו? זה לא חייב להיות רווח כספי – גם רכישת פופולריות ורכיבה על גלי הערצה היא מטרה בפני עצמה.

אז למה אנחנו בכל זאת מתפתים? יכול להיות שהאינסטינקט ההישרדותי שלנו גורם לנו להגיב בצורה קיצונית להפחדות, באופן לא רציונלי. אנחנו עומדים על המשמר ללא הרף מפני סכנות אמיתיות ומדומינות כאחד, וזה הבסיס לאמירות כמו "שמעתי שזה מסוכן" או "אמרו לי שזה מזיק". אפילו אם שמענו רק פעם אחת שמשהו "מסוכן", יהיה לנו קשה מאוד לשנות את תגובת הפחד האוטומטית, ולא חשוב כמה יוכיחו לנו שאין כל סכנה.

הדוגמה הקלאסית לכך היא פרשת חיסון ה-MMR ובהלת האוטיזם. הקישור בין החיסון לבין אוטיזם נוצר בגלל מאמר אחד ויחיד, שפורסם לפני 20 שנה ורק רמז שעשוי להיות קשר כזה. מאז המאמר הופרך בצורה מוחלטת ונמחק מהארכיונים כאשר התגלה שהוא מפוברק. זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה בת מאתיים השנים כמעט של כתב העת המדעי לנסט (Lancet) שבה העורכים חזרו בהם מפרסום מאמר והתכחשו לחלוטין למידע שהופיע בו. בשנים שחלפו, עשרות מיליוני ילדים נחקרו כדי לנסות ולמצוא קשר אפשרי בין החיסון הזה לאוטיזם – והקשר לא נמצא.

ועדיין אנשים ממשיכים לחשוש, כי זרע הספק כבר נמצא בראשם…

אז מה אנחנו לומדים מכך?

אנחנו כהורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו. אבל כשאנחנו מחליטים חשוב מאוד שנדע להפריד את הבר מן התבן. אנחנו חייבים לקרוא כל פיסת מידע בצורה ביקורתית, לא לחשוש לשאול שאלות, לפנות לאנשים המוסמכים ביותר ולהסתמך על הנתונים המוכחים והמעודכנים ביותר, ולא להיגרר אחרי אופנות חולפות ואנשים שאינם רואים לנגד עיניהם את טובתנו ואת טובת ילדינו.