ניהול סיכונים במחלת החצבת – לחסן או לא לחסן?

האתגר שלנו כהורים הוא ניהול סיכונים מושכל. כשהורים מתלבטים ושואלים האם מסוכן לחסן או האם המחלה מסוכנת הרבה יותר, צריך להבין את הסיכון הממשי לפי העובדות. לשם כך, נסתכל למשל על מחלת החצבת – שהיא מחלה מידבקת ביותר שלפני אישור החיסון נגדה נדבקו בה יותר מ-90% מהאוכלוסייה.

חיסון נגד חצבת

יש הסתברות מסוימת לתופעות לוואי חולפות בקבלת החיסון נגד חצבת. אחד מכול 5 מחוסנים יפתח חום; פריחה תופיע אצל אחד מכול 20 מחוסנים; אחד מכול 75 מחוסנים יפתח נפיחות בבלוטות הלימפה; אחד מכול 4 מחוסנים יסבול מכאבי פרקים. ספירת טסיות נמוכה באופן זמני, שעשויה לגרור הפרעות דמם, מופיעה באחד מכול 40,000 מתחסנים ופרכוסי חום עלולים להופיע באחד מכול 1,250 ילדים מתחסנים.

אלו כל הסיכונים האמיתיים מהחיסון נגד חצבת. הטענה שיש לאוטיזם אינה נכונה, היא מופיעה רק בפרסומים של מתנגדים לחיסונים ואין לה כל אחיזה במציאות. אין קשר בין החיסון לאוטיזם. פשוט אין. שלילה כה מוחלטת של קשר היא אמירה שבאמת קשה להגיד אותה במדע, אך אפשר לומר אותה כאן. נושא הקשר בין אוטיזם לחיסון נגד חצבת נחקר בצורה יסודית כמו שכמעט אף טענה אחרת לא נחקרה אי-פעם ברפואה. מדגמי ענק בעשרות מחקרים לא מצאו שום קשר כזה.

עד כאן. הסיכונים בחיסון ילדים נגד חצבת. מה הם הסיכונים בלהשאיר את הילדים חשופים למחלה?

מחלת החצבת

לפני שנעבור על הסיכונים לילד שחלה בחצבת, נציין שוב כי חצבת היא המחלה המידבקת ביותר הידועה לאנושות. ברגע שמפסיקים לחסן נגדה היא חוזרת, ולכן אפשר במידה רבה של ביטחון שמי שאינו מחוסן נגד המחלה ידבק בחצבת מתישהו במהלך חייו.

אלו הסיכונים של מחלת החצבת:

נגיף החצבת תוקף את המערכת החיסונית של החולה, קצת כמו נגיף ה-HIV שגורם לאיידס. עם זאת, למזלנו במקרה של חצבת כמעט תמיד הגוף מצליח להלחם בנגיף ולסלק אותו מהגוף. בעקבות תקיפה מערכתית זו מופיעים תסמיני מחלה בכל הגוף. נוסף לכך, בזמן מחלת חצבת המערכת החיסונית של הגוף נחלשת מאוד ורמת תאי מערכת החיסון יורדת. פגיעה חמורה זו במערכת החיסון פותחת פתח לזיהומים משניים מסוכנים.

כיוון שדיברנו גם על תופעות לוואי חולפות מהחיסון, רק הוגן לציין גם את הסימנים והתסמינים החולפים של מחלת החצבת.

חום, לפעמים גבוה מאוד מאוד. בעקבות החום שיעול, נזלת ולפעמים גם דלקת עיניים. תוך כמה ימים מופיעה פריחה שמתחיל מהראש ומכסה בהדרגה את הגוף עד כפות הרגליים. בנוסף מופיעה מעין פריחה בתוך הפה, ייחודית לחצבת, שנקראת כתמי קופליק (או נקודות קופליק; Koplik spots). מאחר שכתמים אלו מופיעים רק בחצבת הם מאפשרים לרופאים לאבחן בקלות יחסית את המחלה.

אולם המחלה החריפה איננה הבעיה העיקרית בחצבת, אלא סיבוכי המחלה. אחד משלושה ילדים שחולים בחצבת יפתח לפחות סיבוך אחד של חצבת. דלקת אוזניים מתפתחת אצל אחד מעשרה חולי חצבת. כיוון שהמערכת החיסונית מדוכאת, אלו לפעמים דלקות קשות שעלולות גם להסתיים באובדן שמיעה, חלקי או מלא. אחד מעשרה חולים סובל משלשול חמור. באחד מכל עשרים חולי חצבת מתפתחת דלקת ריאות, והיא סיבת המוות הנפוצה אצל ילדים חולי חצבת. אחד מאלף ילדים חולי חצבת יפתח דלקת מוח שעלולה לגרום לפגיעה מוחית קבועה.

נוסף על כך, הגוף לא תמיד מסוגל לסלק את נגיף החצבת. באחד מכמעט מליון מקרים, הנגיף מתעורר מחדש אחרי כמה שנים ופוגע ישירות במוח. הוא גורם לסיבוך נדיר (שנקרא SSPE) שגורם להסתיידות הדרגתית של המוח עד למותו של החולה.

גם בעולם המערבי בימינו, מכל 1000 ילדים שיחלו בחצבת, אחד עד שניים ימותו ואלו שלא ימותו עלולים להישאר עם פגיעות עצביות לכל החיים.

נוסף לכך, מחקר שפורסם במאי 2015, מראה שהחצבת יוצרת פגיעות גדולה אפילו יותר. על פי המחקר הזה הפגיעה של החצבת במערכת החיסונית ארוכת טווח יותר ממה שחשבו בעבר. החצבת מוחקת את הזיכרון החיסוני של הגוף ומותירה את הילד פגיע למחלות שהיה מחוסן מפניהן בעבר. לכן במשך שלוש עד חמש שנים אחרי המחלה יש בקרב חולי חצבת יש תמותה משנית ממחלות אחרות, שבכלל לא קשורות לחצבת.

זה המקום להחליט החלטה מושכלת:

חיסון משמעותו תופעות לוואי קלות שחולפות מעצמן, ללא תופעות לוואי ארוכות טווח.

אי חיסון אומר סיכון של אחד לשלוש לסיבוך כלשהו, כולל דלקת ריאות ודלקת מוחית, ואחד לאלף סיכון למוות מחצבת.

אין פטור מהבחירה הזו. חייבים לבחור. אי-חיסון הוא בחירה בפועל לשייך את הילד לקבוצה השנייה. דחיית החיסון פירושה להשאיר את הילד בקבוצה השנייה עוד קצת.