שאלות, תשובות ועובדות על חיסוני mRNA

פיתוח חיסונים הוא תהליך ארוך, יקר, מפוקח בחומרה ע"י רשויות הרגולציה, ודורש ניסויים קליניים באלפי בני אדם על פי כללים נוקשים (כמפורט בהנחיות ה-FDA לפיתוח החיסון [1], מצגת בנספח 1a-b בקישור). נתייחס כאן לרשות הרגולטורית של ארה"ב FDA על מנת לפשט.

 

השלבים כוללים:

1. תוצאות מבטיחות בניסויים פרה-קליניים במעבדה ובבעלי חיים, ובעקבותיהן הגשת בקשה לרשויות הרגולציה להיתר פיתוח תכשיר חדש.
2. ניסוי קליני שלב 1 המתמקד בבדיקת בטיחות החיסון, ובו משתתפים לפחות מאה אנשים.
3. אם החיסון הוכח כבטוח, ממשיכים בניסוי שלב 2. בשלב זה נבדקים המינון, התגובה החיסונית והבטיחות בהשוואה לקבוצת ביקורת, ומשתתפים בו כמה אלפי אנשים.
4. לאחר שהתכשיר הוכח כבטוח וכמעורר תגובה חיסונית, עוברים לשלב הבא – ניסוי שלב 3, ובו החיסון ניתן לעשרות אלפי אנשים, על מנת לבדוק את יעילותו, בטיחותו, האם הגן מפני הדבקה, תחלואה ותחלואה חמורה והאם גרם לתופעות לוואי, בהשוואה לקבוצת ביקורת שמקבלת חיסון דמה.
5. לאחר עמידה בתנאים שהוגדרו מראש, מוגשת ל-FDA בקשה לרישום ולשימוש בחיסון. הבקשה כוללת את כל הנתונים מהניסויים הקליניים. צוות של מדענים, סטטיסטיקאים, רופאים וטוקסיקולוגים בודק את התוצאות. במקרה הנוכחי, הוגשה בקשה לאישור חירום בעת מגפה. גם לאישור מסוג זה קיימים תנאים שהוגדרו טרם הגשת הבקשה.
6. ועדה מייעצת של מומחים, נציגי החברות ונציגי הציבור, בלתי תלויים, כולם אינם עובדי FDA, דנה שנית בכל התוצאות. ישיבות הועדה משודרות באופן פומבי, והציבור מוזמן לשלוח שאלות [2].

יש לזכור:

1. כל שלב מחייב אישור של ה-FDA בהתאם לניתוח הממצאים.
2. שלבי הניסויים בבני אדם מנוהלים על ידי חברות המתמחות בניסויים קליניים. חברות אלה נפרדות מחברת התרופות המפתחת. החברה המפתחת לא יכולה להתערב במהלך הניסוי.
3. שיטת הניסוי היא של ניסוי סמיות כפולה (Double blind). בניסוי מסוג זה, גם הצוות הרפואי וגם המשתתפים אינם יודעים מי מקבל את החיסון הניסיוני ומי את חיסון הדמה. החיסונים פותחו במהירות שיא אבל לא "עיגלו פינות" ולא שונו כללי הבקרה המחמירה. מהירות הפיתוח התאפשרה בזכות כמה סיבות:
   1. אישור הטכנולוגיה של החיסונים – הטכנולוגיה אושרה ע"י ה-FDA בניסויים קליניים קודמים (חומרים, שיטות, מיכשור, ותנאי הפקה), ולכן האישור לשימוש בה לצורך החיסון היה מהיר.
   2. שיתוף מידע בין מספר חברות – דבר שלא קורה בדרך כלל.
   3. ניתוח התוצאות בין שלבי הניסויים הקליניים נעשה במהירות שיא, מאחר שהועמדו משאבים רבים לטובת העניין. הגישו את שלב 1+2 ביחד לאישור.
   4. לא נדרש זמן ארוך לגייס כספים בין שלב לשלב, כי היה מימון ענק ע"י המדינות, תורמים וארגון הבריאות העולמי. גיוס כספים במצב שגרה נמשך שנים.
   5. הודות להתעניינות הרבה שעורר הניסוי, היענות אדירה של אנשים רבים להתנדב לניסוי, גויסו במהירות רבה עשרות אלפי מתנדבים. כך התקצר משמעותית שלב הגיוס, שבדרך כלל נמשך זמן רב מאוד.
   6. דווקא בגלל חומרת המגפה והתפשטות התחלואה, נחשפו הנסיינים לנגיף תוך זמן קצר, ונאספו במהירות נתונים ממספר רב של נדבקים וחולים. בזכות זאת, אפשר היה לחשב סטטיסטית את יעילותו של החיסון בהגנה על המחוסנים, בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה חיסון דמה.
   7. במצב מגפה, חברות התרופות יכולות לבקש אישור חירום להפצת החיסון, שהוכח כיעיל לאחר משך זמן קצר משנה. אישורים מסוג זה מקבלים קדימות בסדר עדיפויות האישורים.
   8. חברות התרופות לקחו על עצמן סיכון כלכלי, ומפעלים המייצרים את החיסונים בכמויות ענק הוקמו במקביל עוד לפני שהיו תוצאות.

שימוש ב-mRNA לחיסונים נחקר ופותח החל משנות התשעים של המאה ה-20. מ-2017 והלאה החיסון נוסה על בני אדם בניסויים קליניים מוקדמים כנגד מחלות זיהומיות וכנגד סרטן [3]. מאז הצטברו נתונים על יעילותה ועל בטיחותה של הטכנולוגיה במעקב אחרי המחוסנים במשך שנה ומעלה. חברת Moderna והשותפה של Pfizer, חברת BioNTech, שפיתחו את החיסון למחלת ה-Covid-19 צברו ניסיון בניסויים הקליניים האלה, כמפורט בטבלה [3]:

לכן, אי אפשר לטעון שהחיסון חדש לחלוטין ולא נוסה מעולם. הטכנולוגיה נכנסת כעת לשימוש מסחרי אך היא מוכרת בעולם המדע והרפואה. מאחר שהחיסון מיוצר בשיטה מלאכותית לחלוטין ושאינה מערבת נגיפים פעילים,ייצורו מהיר ורמת בטיחותו גבוהה. אין חשש לזיהומים עם חלקיקי וירוסים, זיהומים ביולוגיים, רעלנים, שאריות אנטיביוטיקה, פורמלין ואלרגנים (למרות שכל אלו מנוקים כמובן גם בתהליך ייצור ״מסורתי״, ולא נמצאים בחיסונים עצמם).

ההסבר לקוח מהכתבה המלאה "מה זה חיסון RNA" באתר מדעת [4].

מה זה mRNA?

ראשית – החלבונים הם מרכיבים חיוניים של תאי גופנו. הם מיוצרים בתאים לפי הוראות הכנה מדוקדקות שמקודדות בחומר התורשתי שלנו. החומר התורשתי מורכב ממולקולות בשם DNA (קיצור של: Deoxyribo-Nucleic Acid). ה-DNA מרוכז בתוך גרעין התא והוא למעשה מכיל את כל הוראות ההכנה וההפעלה של כל סוגי החלבונים. כל תא בוחר לעצמו את החלבונים שהוא צריך לייצר. לשם כך, נדרשת מולקולה נוספת בשם mRNA (קיצור של: messenger RiboNucleic Acid). באמצעות ה-mRNA ניתן להעתיק מהגרעין רק את המקטע המסויים אותו רוצים לבטא, ולהעביר אותו לאזור בתא בו מתרחש תהליך ייצור החלבונים (אברון בתוך התא בשם ריבוזום).

בניגוד ל-DNA שצריך להישמר היטב, מבלי שיתרחשו בו שינויים, מולקולת ה-mRNA היא זמנית ומתפרקת זמן קצר יחסית לאחר ביצוע תפקידה. אפשר לדמות זאת לדף זמני שמעתיקים אליו מתכון מתוך ספר מתכונים ענק ושמור היטב שהתקבל בירושה. כך, בסוף הבישול, אפשר לזרוק את הדף, אך הוראות ההכנה עדיין שמורות היטב ללא פגע בספר המקורי.

איך כל זה קשור לקורונה?

גם לנגיפי הקורונה יש חומר תורשתי, אך אצלם מדובר במולקולת RNA ולא DNA. כלומר, הנגיפים מחדירים לתאי הגוף אותו הם מדביקים מולקולות RNA שמכילות "הוראות ייצור" לחלבוני הנגיף עצמו. פעולה זאת מתבצעת כדי לגרום לתאים שנדבקו לייצר עוד ועוד נגיפים, שמשתחררים לגוף וממשיכים להדביק תאים נוספים. כך למעשה הנגיף מתרבה בגוף וגורם למחלה.

איך חיסון מבוסס mRNA עובד?

חלק מהחיסונים נגד הנגיף SARS-CoV-2, הגורם למחלת הקורונה, שנמצאים עכשיו בשלבים מתקדמים של מחקרים קליניים, מבוססים על טכנולוגיה חדשנית המאפשרת לייצר מולקולות mRNA שמקודדות לאחד מחלבוני הנגיף.

את ה-mRNA עוטפים במעטפת שומנית, הדומה לקרומי תאי הגוף, במטרה שהמעטפת תתאחד עם קרומי התאים של האדם המתחסן, וכך יוחדר לתוכם ה-mRNA הכלוא במעטפת. בתוך התאים ה-mRNA יתורגם וייוצרו חלבוני הנגיף. בשלב הבא, חלבונים אלה יוצגו למערכת החיסון ע"י התאים, כפי שקורה בהדבקה נגיפית טבעית. כאשר מערכת החיסון תיחשף לחלבונים אלה, היא תייצר זיכרון חיסוני נגדם. במקרה שתתרחש חשיפה לנגיף האמיתי, מערכת החיסון כבר תדע לזהות אותו ולנטרל אותו, לפני שיחדור לתאים ויגרום לנזק.

בסרטון שלפניכם מובא הסבר ביולוגי מפורט על פעולת החיסון – https://www.youtube.com/watch?v=oMXGGmBfkf8

עכשיו, כשאנו מבינים כיצד פועל החיסון, אנו יכולים גם להבין כי הוא אינו יכול לגרום לשינוי גנטי. בואו נבין לעומק:

בתהליך יצירת החלבונים בתא, תפקיד מולקולת ה-mRNA הוא ״השליח״ – מכאן גם שמו, ייצוג המידע הקיים ב-DNA והעברתו לריבוזום, ה״מכונה התאית״ המייצרת את החלבון. הריבוזום אינו מתערב ואינו משנה את קוד ה-DNA בשום צורה שהיא. כפי שכתבנו בהסבר על מנגנון הפעולה של החיסון, אפשר להשוות זאת להעתקת מתכון מספר מתכונים (ה-DNA) לדף נייר (ה-RNA). לאחר ההעתקה, דף הנייר לא משפיע על הספר עצמו.

יתר על כן, ה-mRNA שניתן בחיסון אינו מתקשר עם ה-DNA של התא בשום צורה שהיא. המולקולות מהחיסון גורמות לריבוזום לייצר חלק קטן בלבד מחלבון הנגיף. ה-mRNA שורד בתא מספר שעות, במהלכן נוצרים כמה עותקים של חלבון הנגיף ע"י הריבוזום, ולאחר מכן ה-mRNA שניתן בחיסון מתפרק (אם נחזור לדוגמה הקודמת – לאחר שהכנו את המתכון מספר פעמים, דף הנייר עליו כתבנו פשוט נזרק לאשפה).

אם mRNA יכול היה לשנות לפי רצוננו את ה-DNA, זה היה פותח עולם שלם של רפואה גנטית. נוכל לתקן כל מיני מחלות גנטיות באמצעות מנגנון זה. מאחר וזה לא מתרחש, אנחנו לא יכולים…

סיבות נוספות לכך שחיסוני mRNA לא ישפיעו על ה-DNA:

הגנום של התאים (DNA) נמצא בתוך גרעין התא, המוקף בקרום כפול. הוא מאפשר למולקולות גדולות, כגון mRNA שנוצר, לעזוב את הגרעין, אך חוסם כניסה של מולקולות גדולות אליו. לכן, ה-mRNA מהחיסון לא מסוגל כלל להיכנס לגרעין ו״להגיע״ ל-DNA.

גם אם מולקולת ה-mRNA הייתה עשויה להשפיע על ה-DNA (וכאמור, היא איננה משפיעה עליו) וגם אם היא עלולה להיכנס לגרעין (וכאמור, היא איננה נכנסת), יש ב-DNA כל מיני מנגנונים לתיקון שגיאות כדי להרחיק פיסות קוד גנטי אקראיות. עם טריליוני תאים בכל אדם, שכל אחד מהם מכיל מיליארדי זוגות בסיס של DNA, יש באופן טבעי הרבה שגיאות שעלולות להיות קטלניות ללא מנגנוני בקרת איכות קפדניים של ה-DNA. מנגנונים אלו היו מונעים כל השפעה תיאורטית.

בהתייחס למחקר שעלה לאחרונה לרשת (עדיין לא עבר ביקורת עמיתים), והעלה תיאוריה על שילוב של ה-mRNA לגנום בניסוי מעבדה, מכון דווידסון כתבו מאמר מצוין שמסביר מדוע זה לא תואם את הידוע אצל חולים ומחלימים, ולא מרמז על המתרחש בעת המחלה, וכמובן שלא בתגובה לחיסון.

1. עד היום ניתנו בעולם מיליוני מנות חיסונים, ולא נמצאו עדויות לכך שחיסונים גורמים לאוטואימוניות. הקשר בין חיסונים למחלות אוטואימוניות נחקר במחקרים רבים מאוד. מחקרים תצפיתיים על מספרים עצומים של מתחסנים שהשוו ללא מתחסנים – לא מצאו שיש יותר מחלות אוטואימוניות.
2. יש טענות לא מבוססות שאַדְג'וּוָנְטים (מאנגלית – adjuvant – רכיבים המוספים לעיתים לחיסונים כדי להגביר את התגובה החיסונית ובכך לייעל אותם) עלולים לגרום למחלות אוטואימוניות. במקרה של החיסונים של פייזר ומודרנא, החיסונים אינם מכילים אדג'וונטים.
3. מולקולת ה-mRNA ארוזה בתוך אותם ננו חלקיקי שומן ואינה חשופה לתאים המייצרים את הנוגדנים (תאי B). לכן לא יכולה להתעורר תגובת נוגדנים כנגדה. נוסף על כך, כדי לעורר תגובת נוגדנים יש צורך גם בנוכחות חלבון בצמוד למולקולה, ואילו בחיסון אין חלבונים הצמודים ל-mRNA.
4. הועלו טיעוני שווא כי החלבון שנוצר בתאי הגוף לאחר מתן החיסון דומה לחלבון הקיים בשליה, ולכן התגובה החיסונית תופנה גם כנגדו. בבדיקה נמצא שהדמיון בין החלבונים הוא קלוש; מדובר על דמיון של 3 חומצות אמיניות מתוך מעל 500 חומצות אמיניות המרכיבות את החלבון, פחות מ-7%, כלומר דמיון זניח. פירוט נוסף, בפוסט הבא.
5. אם יש חשש לתגובה אוטואימונית אז הדבקה בוירוס בודאי יותר מסוכנת ויכולה לגרום לה, ועד עתה אין ראיות מבוססות לכך. חשוב לשים לב – כל מה שיש בחיסון יש בקורונה עצמה ועוד הרבה מעבר. כלומר בתחלואה בקורונה יש גם חלבון ספייק וגם עוד הרבה חלבונים אחרים זרים ממקור נגיפי שפתאום מופיעים בתאי הגוף.
6. ד"ר רועי מזור, רופא ובקרוב בעל תואר שלישי באימונולוגיה ממכון וייצמן, ענה לשאלה בנושא זה בדיון בקבוצת פייסבוק. בתשובה, הוא מציג בדיקה שערך על מנת לבדוק האם קיים דמיון בין החלבון הנגיפי המעורר תגובה חיסונית, לבין חלבונים אנושיים, ובה מצא כי אין דמיון כזה, ואפילו מינימלי.

"אחד מהמחקרים שאני מוביל עוסק בתגובה החיסונית המתווכת נוגדנים נגד וירוס הקורונה. פיתחתי מספר נוגדנים חד שבטיים נגד הנגיף הזה ואני עובד עם החלבון הרלוונטי לחיסון, לרבות כל השינויים שהוכנסו בו. כחלק מהניסיון שלנו להעמיק בשאלה המאד רלוונטית שלך, השתמשנו במנוע חיפוש מיוחד בו הרצנו את הרצף של חומצות האמינו (כלומר, אבני הבניין) של החלבון הנגיפי וניסינו להשוות אותו לכל החלבונים בפרוטאום האנושי. ההשוואה בוצעה ארבע פעמים, על בסיס ארבעת מסדי הנתונים הגדולים בעולם. ההשוואה זו מחפשת הומולוגיה – Identity (כלומר, עד כמה החלבון שאנו מחפשים דומה לחלבון כזה או אחר) וכן מחפשת "כיסוי" – Coverage (כלומר, האם רק חלק מסויים בתוך החלבון דומה לחלבון נתון). בתנאים מתירנים של הומולוגיה של 5% ומעלה וכיסוי של 30% ומעלה, לא נמצא אף לא חלבון אחד בפרוטאום האנושי שדומה לחלבון הנגיפי. המשכנו ופיצלנו את החלבון הנגיפי ל- 51 פפטידים, רצפים קצרים של 24-25 חומצות אמינו, כדי לראות האם אולי רצף קצר מסויים תופס. גם כאן, בחרנו בתנאי סף מתירנים, ביחוד נוכח העובדה שלתאי T מוצגים פפטידים קצרים של כ – 9 חומצות אמינו. גם כאן, לא מצאנו הומולוגיה אף לא לחלבון אנושי בודד אחד. ככל הנראה אנחנו שונים מהותית מהנגיף הזה ברמה האבולוציונית, מה שמאושר גם על ידי זה שלא צפינו בתחלואה אוטואימונית המבוססת על חקיינות מולקולרית בקרב חולי קוביד19."

התשובה של ד"ר מזור, כפי שהופיעה במקור

לקריאה נוספת –

מדעת עושה סדר בגל שמועות "אוטואימוניות" על חיסון קורונה

מדעת עושה סדר – העדר הקשר בין החיסון נגד קורונה והשליה

תופעות לוואי של חיסונים מתרחשות סביב ששת השבועות שלאחר החיסון. בחיסונים מעטים התגלו תופעות לוואי נדירות בשכיחות של אחת לכמה עשרות אלפים או מאות אלפים של מנות חיסון. תופעות לוואי אלה מתגלות רק לאחר שהחיסון נכנס לשגרת החיסונים. מהבחינה הזו אין שוני בין החיסון הזה לחיסונים אחרים ואין קשר למהירות הפיתוח והאישור. חשוב לזכור כי יש מנגנוני הגנה קפדניים מטעם הרשויות הרגולטוריות המסייעים להבטיח כי חיסוני COVID-19 יהיו בטוחים. כפי שתואר לעיל, כמו כל החיסונים, גם חיסוני COVID-19 עוברים תהליך בדיקה קפדני רב שלבי, כולל הניסויים הגדולים (שלב III) בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. ניסויים אלה, הכוללים אנשים בסיכון גבוה ל- COVID-19, נועדו במיוחד לזהות תופעות לוואי שכיחות או חששות אחרים הקשורים לתופעות הלוואי. גם לאחר אישורי החירום, יימשך המעקב אחר הנסיינים כדי להבטיח שכל תופעות הלוואי האפשריות ידועות ומדווחות.

חיסון mRNA למעשה בטוח יותר עבורנו בהשוואה לחיסונים מסורתיים. חיסוני mRNA אינם מורכבים מהפתוגן בפועל. משמעות הדבר היא שבניגוד לחיסונים מסורתיים, הם אינם מכילים חלקים מוחלשים, מתים או לא מדביקים של נגיף. הם מכילים רק את ההוראות לתאים כיצד להילחם ב- COVID-19. [מקורות 5,6]. בכל מקרה, חשוב לזכור כי המחלה עצמה משפיעה בצורה נרחבת על הגוף, הרבה מעבר לתופעות הלוואי של החיסון.

בחיסון נגד קדחת דנגי, Dengvaxi, תועדה תופעה בשם ADE (Antibody-dependent enhancement) העלולה לגרום למחלה קשה אצל מי שמעולם לא חלו בקדחת דנגי אבל נדבקו אחרי שקיבלו את החיסון [7]. מדובר בתופעה נדירה שבה הנוגדנים מחמירים את המחלה. המנגנונים הגורמים לתופעה זו אינם ידועים. בהנחיות לפיתוח החיסון לקורונה ה-FDA נדרשו החברות לבדוק את התופעה בניסויים המוקדמים. בכל הניסויים הקליניים של שתי החברות לא נמצאה תופעה כזו, גם בשלב האחרון שכלל כ-47 אלף איש. יתרה מכך, אין ראיות לתופעה זו במקרה של החיסונים החדשים לקורונה; יעילות שני החיסונים היתה מעל 90%, ובקרב המספר הקטן של מחוסנים שחלו כמעט שלא היו מקרים של מחלה חמורה, בעוד שבקבוצת הביקורת היו כמה מקרים של מחלה חמורה. כך שלמעשה, לפי תוצאות המחקרים אין כל עדות לכך שהחיסון מוביל למחלה חמורה.

החיסון של חברת פייזר מכיל פוליאתילן גליקול (PEG). חומר זה משמש בכמה חיסונים בכמות זעירה והוא בטוח לשימוש בכמויות אלה. הוא בטוח גם בריכוזים גבוהים יותר בתרופות, ויש לו מגוון שימושים אחרים גם במזון וקוסמטיקה.

במקרים נדירים אנשים יכולים לפתח תגובות אלרגיות ל-PEG, אך בדרך כלל מדובר בתרופות שבהן ה-PEG הוא המרכיב העיקרי, למשל בתכשירי הכנה לבדיקת קולונוסקופיה. בחיסון, PEG הוא רק "חומר עזר", כחלק מהמבנה שבו "ארוז" ה-mRNA על מנת שיגיע לתאים, ולכן אינו חומר פעיל, אלא קיים בכמות קטנה כדי לאפשר ייצור של החיסון.

בניגוד לשמועות, אין ראיות ממקורות אמינים שהחיסונים החדשים מכילים 70% PEG.

לפי עדכון הנחיות משרד הבריאות מתאריך 21.12.20  אין לתת את החיסון לאנשים בעלי אלרגיה ידועה לאחד ממרכיבי החיסון, כולל PEG או מטופל שהגיב באנאפילקסיס למנה קודמת של תרכיב נגד נגיף קורונה.

נכון לכתיבת שורות אלה, רוב תופעות הלוואי היו קלות. אנשים שחוו תגובה אלרגית קשה (אנפילקסיס), טופלו והשתחררו,על פי הדיווחים כולם חשים בטוב. בניגוד לשמועות איש לא מת מאלרגיה לחיסון.

לפי הוראות משרד הבריאות נכון לתאריך 21.12.20  מותר לתת במקרים הבאים:

• אנשים אשר הגיבו בתגובה אלרגית קשה (אנפליקסיס) למזון כלשהו.
• אנשים הנושאים עמם אפיפן בהוראת רופא, אלה מונחים להישאר בהשגחה רפואית במשך 30 דקות ממתן החיסון.
• אנשים שסבלו מתגובה קשה (אנפילקטית) לתרופה מוזרקת, ניתן לחסן לפי שיקול דעת של הרופא המטפל, ובמידת הצורך בהתייעצות עם רופא מומחה באלרגיה לתרופות.

אין לתת את תרכיב החיסון במקרים הבאים:

• אין לתת את התרכיב לאנשים שהגיבו בתגובה אלרגית קשה (אנפילקסיס) למנה קודמת של תרכיב נגד נגיף הקורונה או לכל אחד ממרכיביו, כולל PEG.
• הסובלים מ:
  • תגובה למספר תרופות מוזרקות – Multiple injection drug allergy.
  • תגובה אלרגית קשה מסיבה שאינה ידועה – אנפילקסיס אידופטי.
  • תסמונת שפעול תאי פיטום – Mast cell activation syndrome.

"אנחנו לא מאמינים לחברות התרופות, כי היו כבר חיסונים שגרמו נזק, וחוששים שהפיקוח על איכות החיסונים עלול להיפגע כאשר עוברים לייצור המוני ולשינוע המוני". ההצהרה הזו ניזונה ממקרים מעטים בהיסטוריה שבהם חיסונים גרמו נזק. מקרים אלה התרחשו לפני שנים רבות, ומאז הלקחים הופקו ובהתאם לכך שונו כללי הרגולציה והפיקוח. המקרים שבהם נגרם נזק היו מקרים של כשל בייצור, או מקרים של תגובה נדירה ביותר, שניתן לגלות רק לאחר חיסון של מאות אלפים או מיליוני אנשים. מערך הבקרה של בטיחות חיסונים הוא ענק, והוא מורכב מכמה מאגרי מידע על בטיחות חיסונים הנאספים בכל העולם כל הזמן ונחקרים כל עוד החיסון בשימוש. בארה"ב, מדובר על מערך המשלב איסוף דיווחים ישירות מהציבור (אשר אינם עוברים ביקורת ואישור, ולכן לעיתים אינם מדויקים), גופים אקדמיים וארגוני בריאות. בישראל, המחלקה לניהול סיכונים ומידע תרופתי במשרד הבריאות (תחת אגף הרוקחות), יחד עם לשכות משרד הבריאות, הם הגורמים המרכזים את הדיווחים, המועברים לאגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות. הוא גם הגורם המקצועי המנחה בנושא חיסונים, וכפי שניתן לראות בהוראות הכלליות בתדריך החיסונים, נושא הדיווח והמעקב מפורט ומוסבר.

הפיקוח על הייצור גם הוא קפדני, והחיסונים מיוצרים באצוות שכל אחת מהן עוברת מבחן איכות קפדני. מפקחים מטעם ה-FDA מבקרים כל שנה במפעלי הייצור. החברות לא יכולות לשנות שום פרט במתקני הייצור, בחומרים ובשיטות המבדקים ללא אישור ה-FDA.

אפילו מנקודת מבט מסחרית גרידא, זו תהיה טעות הרת גורל של חברות התרופות לרמות ולשווק חיסון לא יעיל או מזיק. הרי התרמית תתגלה די מהר ואז החברה לא תוכל ליצר ולהרוויח. נדבך נוסף בבקרה על חברות התרופות הוא שרשרת האישורים שהחיסונים חייבים לעבור. באישור החיסון מעורבים ה-FDA, הוועדה המייעצת למחלות זיהומיות וה-CDC. כולם גופים בלתי תלויים זה בזה, שבודקים בקפידה את החיסונים. כישלון קטן ימוטט את כל האמון בחיסונים. זה יהיה הרסני במיוחד כאשר תנועת ההתנגדות לחיסונים גוברת והוגדרה ע"י ארגון הבריאות העולמי כאחד מעשרת האיומים הגדולים על בריאות העולם.

למרות כל המידע הזמין ברשתות, לא תמיד קל למצוא פרטים על הניסויים הקליניים, תופעות הלוואי, ההרכב של תמיסת החיסון, את מי לחסן, איך לשמור את החיסון. עם אישור החיסון לשימוש, החברה מכינה (באישור ה-FDA) עלון המצורף לכל בקבוקון חיסון. העלון מפורסם באתר ה-FDA ובאתר החברה, והוא מכיל את כל המידע על הניסויים הקליניים, על תופעות הלוואי, על הרכב החיסון, ההתוויות, הוראות השימוש והאחסון ועוד. בינתיים אין עלון לחיסוני הקורונה כי אין אישור רשמי, אלא רק אישור לשימוש חירום, אך אישורים אלה, עם ההנחיות זמינים באתר ה- FDA. ההנחיות לציבור זמינות במגוון שפות, כולל יידיש (אך לא בעברית).

הינה לדוגמה עלון החיסון (המאושר) כנגד נגיף הפפילומה https://www.fda.gov/media/90064/download

חיסון חלקי של מנה אחת מותיר את המחוסן לא מוגן כראוי מהמחלה. עם כל מנה עולה הזיכרון החיסוני ויעילות החיסון משתפרת, כפי שמוצג בסיכום תוצאות הניסויים הקליניים של חברת פייזר [8].

גישה זו נוסתה בשוודיה ובאנגליה בתחילת המגיפה ונחלה כישלון חרוץ, שהוביל לזינוק בתחלואה ובתמותה. לאורך ההיסטוריה, מעולם לא מוגרה מחלה ע"י יצירת חיסון עדר באמצעות הדבקה, כולל אבעבועות שחורות, שפעת העופות, שפעת החזירים, חצבת ופוליו. השיטה הבטוחה והיעילה ביותר למיגור תחלואה היא חיסונים.

לקריאה נוספת – מזכר ג'ון סנואו באתר מדעת

הקורונה היא מחלה קשה ואפילו קטלנית, בעיקר, אבל לא רק, באנשים מבוגרים ובאנשים עם מחלות רקע. מתברר ש-50-30 אחוזים מהנדבקים סובלים מסיבוכים לאחר ההחלמה. הסיבוכים נעים מפגיעות קלות, כמו איבוד חוש הטעם והריח (הוכחה לפגיעה עצבית), כאבי ראש, ירידה קוגניטיבית, עייפות, נדודי שינה, איבוד כושר, ועד פגיעות חמורות בכלי הדם, הלב והריאות. מידע נוסף מופיע בסרטון המסביר את מנגנוני הפגיעה השונים של הנגיף: https://www.youtube.com/watch?v=W1k1sUoLPlA.

הסיבוכים הללו עשויים לפגוע בכולם ללא מגבלת גיל או רקע, ובכלל זה גם בצעירים שעברו את המחלה בקלות או ללא סימפטומים [9]. אנחנו עדיין לא מבינים מספיק את הנגיף ואת רמת הסיכון שלו, לכן עדיף לא להידבק אלא להתגונן ולהתחסן.

ד"ר פול אופיט, מדען בעל שם עולמי בתחום החיסונים, חבר בוועדה המייעצת למחלות זיהומיות וחיסונים של ארה"ב, וחבר בוועדת המומחים שכינס ה-FDA לבחינת החיסונים של Pfizer-BioNTech ו-Moderna, מסביר על כך בריאיון הבא: https://www.youtube.com/watch?v=Ho2VRaIzj28.

הניסוי הקליני בחן רק את ההגנה מהמחלה, אבל לא את ההגנה מהדבקה, ואת היכולת של המחוסן להפיץ את המחלה. יש ראיות ראשוניות לכך שכן יש הגנה מסוימת מהדבקה, אבל זה עוד לא מבוסס מספיק. לכן עד שלא יחוסנו בין 60 ל-80 אחוזים מהאוכלוסייה, שיעור ההתחסנות הדרוש ליצירת חיסון עדר ולירידה בתחלואה, יש להניח שהמחוסן מוגן מהמחלה אבל הוא עדיין מסוגל להפיץ את המחלה. משרד הבריאות יפרסם אם קיימות הקלות בהגבלות למי שיתחסן, ויש לפעול לפי הנחיות אלו.

הניסויים בוצעו בכמה מדינות וכללו נשים וגברים מקבוצות אתניות שונות [8, טבלה 8].

שאלה מרכזית אחת אשר טרם ניתן לה מענה היא: מה משך הזמן שהחיסון מגן עלינו? על סמך נתונים שפורסמו מתוך הניסויים בשלב המוקדם, סביר להניח שלרבים מן המשתתפים בניסויים עדיין יש רמות גבוהות של נוגדנים מגנים בדם. תשובה מבוססת יותר לשאלה זו תוכל להינתן בעוד כמה חודשים, עם המשך הניסוי במקביל לתחילת מתן החיסונים לאוכלוסייה. התשובות יכולות להגיע גם מניתוח הנתונים על התגובות החיסוניות של אנשים שהשתתפו בניסויים בשלב מוקדם של חיסון פייזר, שחלקם אולי קיבלו את החיסון לפני למעלה מחצי שנה. גם אם בשלב זה ידוע מעט על יעילותו של החיסון לטווח הארוך, אין בכך כדי לעכב או למנוע את השימוש בו. במקרה ה״גרוע״, יהיה צורך בקבלת מנה נוספת (בוסטר) מדי שנה [10,11].

סרטון למידע נוסף: https://www.youtube.com/watch?v=5WZJ1cm0Ldw

בניסויים הקליניים נבדקה רק ההגנה מפני מחלה תסמינית. ייתכן שאדם שהתחסן יידבק בנגיף אבל לא יסבול מתסמינים ויהיה מוגן מנזקי המחלה. עדיין חסר מידע באשר לאופי המחלה שהחיסון יכול להגן מפניה. בין אם מדובר במקרים קלים של COVID-19 ובין אם הם כוללים מספר משמעותי של מקרים מתונים וחמורים. לא ברור אם החיסון ימנע לחלוטין פיתוח תסמינים או רק יפחית את עוצמתם, ואם הוא ימנע מהמחוסנים להפיץ את נגיף הקורונה. חיסון שימנע את העברת המחלה עשוי להאיץ את סיום המגפה. עדיין קשה לקבוע אם החיסון של פייזר, או חיסונים אחרים שכבר נמצאים בשלבים מתקדמים של ניסויים, יוכלו להשיג זאת. סביר להניח שהתשובה תתברר בעתיד.

עד עתה הגנום של הנגיף נראה יציב ללא שינויים משמעותיים. נראה כי שיעור המוטציות (התקלות הגנטיות) של נגיף SARS-CoV-2 הוא איטי יותר מזה של נגיפים אחרים מאותו הסוג (RNA), זאת עקב השתייכותו למשפחת נגיפים בעלי מנגנוני הגהה גנטיים, שיכולים לזהות ולהסיר את רוב הטעויות ב-RNA כאשר הנגיף משתכפל. משמעות הדבר היא כי ל- SARS-CoV-2 יש כמחצית משיעור המוטציות של נגיף השפעת וכרבע משיעור המוטציות של HIV [מקור 12].

החיסונים מכוונים לחלבון ה-Spike שהוא גדול למדי ויעוררו תגובה חיסונית יעילה, כך שהנגיף יתקשה "להתחמק" מהמערכת החיסונית. מאחר שמבצע החיסון יהיה המוני, ייתכן שתהיה סלקציה לזנים שעברו שינויים גנטיים, ולכן יהיה צורך לנטר את הזנים באופן רציף. הודות לגמישותם של חיסוני ה-mRNA, ניתן יהיה לפתח את הדור הבא של החיסונים, בהתאם לזנים שיופיעו [13]. בניסויים הקליניים של Pfizer-BioNTech, למחוסנים היו נוגדנים מנטרלים כנגד 17 זנים שונים של הנגיף (שיש להם שינוי בחלבון ה-S) [מקור 14].

הניסויים הקליניים של Pfizer-BioNTech כללו רק בני 16 ומעלה, והניסויים של Moderna כללו בני 12 ומעלה במספר קטן, לכן החיסון יינתן לבני 16 ומעלה עד לאיסוף נתונים נוספים [8, טבלה 4].

בניסויים הקליניים של Pfizer-BioNTec ו- Moderna לא נכללו נשים הרות ומניקות, ולכן ההחלטה הראשונית שהתקבלה הייתה כי החיסון לא יינתן להן בשלב זה. חשוב לציין שמבחינת ההיגיון הביולוגי, לא צפויה פגיעה בהריון, בעובר או בילוד, ועל כן ארגונים מקצועיים רבים ממליצים כן לחסן נשים בהריון ומניקות, ביניהם החברה האמריקאית לרפואת אם-עובר, ארגון הגינקולוגים והמיילדים האמריקאי (ה-ACOG) ונוספים. בהמשך לכך, הצוות המייעץ למשרד הבריאות בנושא חיסון הקורונה קיים דיון נוסף ב- 20.12.2020 תוך התייעצות עם מומחים לתחום, ובעקבות זאת עודכן תדריך החיסונים. אלו ההנחיות העדכניות:

• אין מניעה לחסן אישה בהריון בחיסון נגד קורונה אם היא מעוניינת בכך, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון לחשיפה לנגיף או לתחלואה קשה.
• אין צורך בהמתנה עד הכניסה להריון אחרי החיסון.
• אין להמליץ על הפסקת הריון לאשה הרה שחוסנה בהיותה בהריון או בכל פרק זמן לפניו.
• אין כל מניעה לחסן נשים מניקות, או להפסיק הנקה לאחר קבלת החיסון.