אודות טטנוס

מחלת הטטנוס (צפדת או פלצת בעברית) נגרמת ע"י החיידק Clostridium tetani. ליתר דיוק, אחד מהרעלנים שמייצר החיידק הוא הגורם לסימנים הקליניים של המחלה. זהו אחד הרעלנים החזקים ביותר הידועים למדע – די ב-2.5 ננוגרם לכל קילוגרם ממשקל הגוף כדי להרוג אדם.

חיידק הטטנוס מצוי בכל העולם, אבל נפוץ במיוחד באזורים חמים ולחים. הוא רגיש לחום ולחמצן, אבל מייצר נבגים שהם עמידים לתנאים קיצוניים (ואף לחומרי חיטוי). אלה מצויים באדמה ובגללי חיות שונות. באדמה שזובלה בזבל שמקורו מן החי יש לפעמים כמות גדולה של נבגים.

דרכי הדבקה

ההידבקות במחלה מתרחשת על פי רוב דרך פצעים גדולים או קטנים (כולל מנשיכות של בעלי חיים). כמו כן דווח על מקרי הידבקות במחלה בעקבות ניתוחים, כוויות, דלקת אוזניים, ודלקות בחלל הפה.

בפצע עצמו ובאזורים מסוימים בגוף יש תנאים המאפשרים נביטה של הנבגים. שם מתחילים החיידקים  להתרבות ולייצר רעלנים, ואלה מתפשטים בגוף עם זרם הדם,  פוגעים בפעילות העצבית וגורמים להתכווצויות שרירים ולעוויתות.

משך תקופת הדגירה של טטנוס הוא 3 עד 21 ימים. ככל שהפצע קרוב יותר למערכת העצבים המרכזית, תקופת הדגירה מתקצרת והסיכון למות במחלה גובר.

תסמיני המחלה

המחלה מתבטאת באחד משלושה אופנים:

1.מחלת טטנוס כללית (הנפוצה ביותר): מתחילה בדרך כלל בנעילה של הלסת, ולאחריה נוקשות של הצוואר, קושי בבליעה, ונוקשות של שרירי הבטן, מלווים בעליה בחום, הזעה, קצב לב מואץ, עלייה בלחץ הדם, ועוויתות תכופות. ההחלמה אורכת מספר חודשים.

2.מחלת טטנוס מקומית: מצב נדיר מאוד, המתאפיין בהתכווצויות שרירים באזור הפצע  שנמשכות שבועות רבים. כאחוז אחד מהמקרים מסתיימים במוות.

3.מחלת טטנוס של המוח (נדירה): זיהומים באזור הראש (דלקת אוזניים, פצעים, דלקות של איברים אחרים) יכולים להוביל לזיהום של המוח.

סיבוכי המחלה הנפוצים כוללים עוויתות בשרירי הנשימה ובמיתרי הקול, שיכולות לגרום להפרעה בנשימה, והתכווצויות שרירים ממושכות שיכולות לגרום לסדקים בעצמות. אשפוז עקב הסיבוכים, שיכול לארוך 3-4 שבועות ויותר, חושף את החולה למחלות שמקורן בבית  החולים. שימוש ממושך בתרופות לטיפול בעוויתות השרירים יכול לגרום לנכות לצמיתות.

אצל תינוקות יכולה המחלה לגרום לנזק מוחי, בדרגות של חומרה המגיעות עד כדי שיתוק מוחין.

שיעור התמותה כתוצאה מטטנוס נע בין 10% ל-20%. המוות נגרם מחוסר יכולת לנשום, בגלל העוויתות בשרירי הנשימה או בגלל דלקת ריאות. רוב מקרי המוות מתרחשים בקרב אנשים בני 60 ויותר שלא חוסנו בעשר השנים שקדמו לפציעה, או בקרב אנשים שמעולם לא חוסנו כנגד טטנוס.

אודות החיסון

בשלב מוקדם מאוד של המחלה, אפשר להקטין את כמות הרעלן שנקשרת לקולטנים בקצות העצבים ע"י מתן נוגדנים (Tetanus immune globulin). יש טיפולים תומכים נוספים, ובהם חיטוי הפצע, הסרת רקמות שפשט בהן נמק, ושימור דרכי האוויר של החולה. עם זאת, רק החיסון נגד טטנוס מונע לגמרי את התפתחות המחלה, והסיכון למות בה בקרב בני אדם שלא חוסנו הוא גבוה מאוד.

החיסון נגד טטנוס פותח עוד בשנות ה- 20 של המאה העשרים, והוא מורכב מהרעלן שעבר נטרול. זהו אחד החיסונים המעטים שאפשר לקבל גם לפני וגם לאחר היחשפות לחיידק. החיסון ניתן בטיפת חלב כחלק מהחיסון המחומש בגיל חודשיים*, 4 חודשים, 6 חודשים ו-12 חודשים. מנות דחף נוספות ניתנות בכיתה ב' ובכיתה ח'. לאחר גיל 18 מומלץ לקבל אחת לעשר שנים זריקת דחף נגד טטנוס עם מנה מוקטנת של חיסון נגד דיפתריה.

גם לנשים בהריון מותר לקבל את החיסון, ורצוי לוודא שהן אכן מחוסנות: אם אישה הרה אינה מחוסנת, היילוד יכול ללקות במחלת טטנוס כללית בגלל זיהום בעקבות חיתוך חבל הטבור.

*עדכון: נכון לנובמבר 2023, מועד החיסון הוקדם לגיל 6 שבועות בשל התפרצות שעלת ופוליו.

מקורות:

1. Tetanus – מתוך הספר הורוד של ה-CDC (קובץ PDF)
2. Tetanus – מתוך אתר MYO CLINIC
3. חיסונים לנשים לפני ההריון, בזמן ההריון ולאחר לידה – מתוך אתר משרד הבריאות הישראלי 
4. חיסון לטטנוס ולדיפטריה –  מתוך אתר החיסונים של ביה"ח וולפסון
5. Tetanus – מתוך אתר ה-Public Health Agency of Canada
6. Canadian Immunization Guide – מתוך אתר ה-Public Health Agency of Canada
7. Thwaites, C. L., Beeching, N. J., & Newton, C. R. (2015). Maternal and neonatal tetanus. The Lancet, 385(9965), 362-370. (קישור ל-Pubmed)
8. Information sheet observed rate of vaccine reaction DIPHTERIA, PERTUSSIS, TETANUS VACCINES – מתוך אתר הWHO (מסמך PDF)
9. התרכיב הכפול אסכרה-פלצת – מתוך תדריך החיסונים של משרד הבריאות הישראלי (קובץ PDF)
10. Vaccines and Immunizations, Tetanus – מתוך אתר ה-CDC