אלרגיות, הצד הלא נחמד של מערכת החיסון

20.3.2024

מערכת החיסון שומרת על גופנו מפני זיהומים, אבל לפעמים היא מזהה חומרים זרים כמסוכנים ופועלת נגדם – וכך יוצרת תגובה אלרגית שעלולה להיות מסכנת חיים.

מערכת החיסון שלנו היא מערכת מתוחכמת מאוד. היא מורכבת מסוגים רבים של תאים, שמנטרלים איומים על הגוף שלנו, כמו חיידקים, וירוסים ואפילו תאים סרטניים. במקרים מסוימים מערכת החיסון עלולה להתבלבל ולהגיב באופן לא רצוי לחומרים זרים שאינם גורמי מחלה, כמו למשל אבקנים או שערות חתול, בתגובה הנקראת אלרגיה. התוצאות של תגובה זו נעות מאי נוחות קלה עד לסכנת חיים של ממש. במקרה של אלרגיה, למרות שלא חדר לגוף אף מחולל מחלה, הגוף מפעיל את כל המנגנונים שאמורים לסייע לו לתקוף גורם חיצוני מזיק. בעקבות כך מתרחשות תופעות שאנחנו מכירים ממחלות ויראליות (כמו נזלת, "פריחה" ודמעות).

אלרגנים הם חומרים הגורמים לאלרגיה. הנפוצים ביותר הם אבקני צמחים, שגורמים לרוב לגירויים בדרכי הנשימה, נזלת ודמע. מרבית התגובות האלרגיות למזון נגרמות מחשיפה לאגוזים שונים, ביצים, סויה, חלב פרה, חיטה, דגים ופירות ים (אי סבילות ללקטוז, לפול ושאר אי סבילויות למזון אינן קשורות למערכת החיסון אלא למערכות אחרות בגוף ולכן אינן אלרגיות). צמחים רעילים מסוימים עלולים לגרום לתגובת אלרגיה בעור בעקבות מגע, ועקיצות חרקים (כמו למשל דבורים) עלולות לגרום לתגובה קלה של פריחה וגרד בעור, ובמקרים קשים לתגובה חריפה ומסכנת חיים. לאנשים האלרגים לגומי טבעי (לטקס), מגע עם הגומי עלול לגרום לתגובה אלרגית בעור. בנוסף קיימת אלרגיה גם לתרופות מסוימות (כמו אלרגיה לפניצילין) שעלולה להיות קטלנית.

הסיבה המשמעותית ביותר להתפתחות אלרגיה היא גנטית: ילדים להורים אלרגיים מצויים בסיכון מוגבר לפתח אלרגיה בעצמם, ויגיבו באופן חמור יותר מאשר ילדים להורים שאינם אלרגיים. לבנים יש סיכוי מעט גבוה יותר לפתח אלרגיה מאשר לבנות. עם זאת, גנטיקה לא מסבירה את כל תופעות האלרגיה ולגורמים סביבתיים יש תרומה להיווצרותה. גורמים פוטנציאליים כאלה הם זיהום, היסטוריה של מחלות ויראליות שונות בתקופת הילדות (כגון שפעת), כמות האלרגנים בסביבת החולה ושינויים תזונתיים חדים. כמו כן, מתח כרוני מתקשר להתפתחות אלרגיות, וקיימת סברה ששמירה קפדנית מידי על ניקיון עלולה לעודד התפתחות אלרגיה.

נדיר מאוד שתגובה אלרגית מתפתחת בחשיפה ראשונה לאלרגן, אבל יש אלרגנים שאנחנו נחשפים אליהם ללא ידיעתנו.

התגובות האלרגיות יכולות להתבטא באודם בעיניים, נזלת, קשיי נשימה, כאבי בטן, שלשולים והקאות, פריחה מגרדת, אטופיק דרמטיטיס (מכונה גם "אסתמה של העור"), נפיחות ובמקרים חמורים גם אנפילקסיס (תגובה מסכנת חיים שבה כלי דם בגוף מתרחבים, ועלולים לגרום לחסימת דרכי נשימה, ירידה בלחץ הדם והפרעות בקצב לב).

אלרגיה מאובחנת אצל רופא/ה אלרגולוג/ית, בדרך כלל באמצעות תבחינים עוריים ובמקרים מסוימים בדיקת דם. האלרגולוג או האלרגולוגית הם אלה שיתאימו את הטיפול המיטבי לחולה, הכולל לרוב הימנעות מחשיפה לאלרגן, וטיפול תרופתי כגון אנטיהיסטמינים ו/או תרופות סטרואידיות. תגובות אלרגיות חמורות מצריכות שימוש מיידי במזרק אדרנלין (אפיפן). עבור חלק ממצבי האלרגיה (בעיקר נזלת אלרגית ואלרגיה לעקיצות חרקים), קיים גם טיפול המכונה "חיסון לאלרגיה", שכולל חשיפה מבוקרת והדרגתית מאוד למינונים עולים של האלרגן. טיפול זה ניתן בבתי חולים ותחת פיקוח והשגחה צמודה של הצוות הרפואי. מחקר שסקר ניסויים קליניים רבים בהם ניסו למצוא טיפול "אלטרנטיבי" לאלרגיה ואסתמה בילדים ומתבגרים לא הצליח למצוא תועלת כלשהי בטיפולים הומיאופתיים [1], ועל כן הם אינם מומלצים לשימוש לטיפול יעיל באלרגיה.

אלרגיה היא מצב שעלול לסכן חיים, ולכן יש להתייחס אליה ברצינות מבחינת טיפול ומניעה. תחום הטיפול באלרגיה ממשיך להתפתח כל העת, ואלרגולוגים מומחים מסוגלים לתת כיום מענה טוב יותר מבעבר, גם למצבים מורכבים. לא כדאי לסבול ומאוד מומלץ להתייעץ!

רשימת מקורות:

1. Altunç, U., Pittler, M. H., & Ernst, E. (2007, January). Homeopathy for childhood and adolescence ailments: systematic review of randomized clinical trials. In Mayo Clinic Proceedings (Vol. 82, No. 1, pp. 69-75). Elsevier. (תקציר)
2. Chad, Z. (2001). Allergies in children. Paediatrics & child health, 6(8), 555-566. (קובץ PDF)
3. Food Allergies – Asthma and Allergy Foundation of America
4. Grammatikos, A. P. (2008). The genetic and environmental basis of atopic diseases. Annals of medicine, 40(7), 482-495. (תוכן המאמר)
5. De Swert, L. F. A. (1999). Risk factors for allergy. European journal of pediatrics, 158, 89-94. (תקציר)
6. Okada, H., Kuhn, C., Feillet, H., & Bach, J. F. (2010). The ‘hygiene hypothesis’ for autoimmune and allergic diseases: an update. Clinical & Experimental Immunology, 160(1), 1-9. (תקציר)
7. Strachan, D. P. (1989). Hay fever, hygiene, and household size. BMJ: British Medical Journal, 299(6710), 1259. (קובץ PDF)
8. Rook, G. A., Lowry, C. A., & Raison, C. L. (2013). Microbial ‘Old Friends’, immunoregulation and stress resilience. Evolution, medicine, and public health, 2013(1), 46-64. (תוכן המאמר)
9. Bahna, S. L. (2002). Cow's milk allergy versus cow milk intolerance. Annals of Allergy, Asthma & Immunology, 89(6), 56-60. (תקציר)